AMBIENT DUB HOUSE CHILLOUT
"lie down and be counted"
ריינולדס מקדיש עוד פרק לסצנת הAMBIENT DUB/HOUSE / CHILLOUT שהתחילה לתת בראש ב93-94 עם הרכבים כמו THE ORB בעקבות APHEX וכו'. בגדול, ההיגיון הדגימה/טרנספוזיציה של תרבות הרייב עוד-מתחילתה מתבטא כאן בהעתקה של תרבות CHILLOUT שהייתה נוכחת ברייב מאז ומתמיד, ככל מיני הרגלים וטקסים ספונטניים של חוגגים בשלב הירידה והניסיון להירגע מהלילה, לסביבת מועדונים בפני עצמה - עם מזרונים על הרצפה, תה ועוגיות, קישוטים של "DEEP SEA", יוגה ושיט ספיריטואלי. מעבר לדה אורב, The same bright idea had occurred to other outfits across the country: Sonora in Glasgow, Oscillate in Birmingham, Zero Gravity in London. Together, they constitued the Second Coming of Chill Out.
בכל זאת, אם בפרק הקודם הוא דיבר על הפאסיביות של הAMBIENT DUB לעומת הRAGGAE והROOTS DUB למשל, אז עכשיו הוא מדבר על ההיפרדות ההדרגתית של הCHILL OUT מתרבות הAMIBENT מחד (לקראת הסוף המסיבות שלהן ניגנו הרבה יותר TRIP HOP, נובו-אלקטרוניקה וסאונדטרקים מאשר אמביינט אה-לה בריאן אנו - Eno/ Harold Budd/Laraji), ומתרבות הרייב מאידך, כשאימצו תרבות רביצה ועישון שהייתה אנטי-ריקודים במובהק, כל המארגנים הודו שזה פשוט לא עושה להם את זה כמו הצ'יל אאוט.
ריינולדס רוצה לטעון ששבר מעמדי במוזיקת הפופ הבריטית אחרי להפרדה בין AMBIENT וARDKORE (רייב דאז): כל מיני חבר'ה בסצנת ההארדקור האשימו את החבר'ה החדשים של הצ'יל אאוט בכך שהם בורגנו-היפים שאימצו את הערכים של המהפיכה התרבותית בסיקסטיז רק עד כמה שזה נוח לסגנון החיים הבוהמייני והפסאודו-רוחני שלהם. אבל האמת היא שזה אותו הבדל בין תרבות המודה ותרבות ההיפיז בבריטניה של הסיקסטיז: וורקהוליקס של וורק הארד פליי הארד לעומת היפים של סמים, שינה ומנוחה. זו עוד נקודה שבה חשוב לזכור שההארדקור, למרות הגשרים שיצר בין כל מיני קבוצות ממעמד הפועלים, גם היה בעל ליבה בורגנית ומעצם הפורמט שלו נכנע לתרבות הקפיטליסטית - אפילו אם הוא מציע גם אפשרויות לשוני אמיתי - בזמן שדווקא כל מיני חלקים "פרובלמטיים" של הרייב/הארדקור לעתים קרובות איזנו אותם. אחרי הכל, אלה הרייברים שהיו עובדים כל השבוע ואז נמחקים מסמים, ואימצו בעקבות הדטרויט טכנו כל מיני סלוגנים מעולם העבודה: WORK IT, ARDKORE PRESSURE וכו' - הם אלה שהזכירו את המודים, לעומת ההיפים, שבכל-זאת היו מופת לקאונטר-קאלצ'ר בסיקסטיז, עם כל ההשחטה המאוחרת-יותר.
Underlying the ’ardkore/ambient split is a perennial class-based divide in British pop culture. It recalls the difference between the sixties mods (insomniac speedfreak urbanites who worked 9 – 5 jobs all week then danced all weekend) and the hippies (with their cult of indolence, marijuana and sleep). Where ’ardkore’s buzzphrases often mimic the language of graft and toil (‘get busy’, ‘work it up’, ‘ ’ardkore pressure’), the ambient scene staged a quiet revolt against the ‘work hard, play harder’ mentality, where you’re a slave to the rush hour then rush your nut off at the weekend. ‘People who can afford to pay fifteen quid for a rave have all this aggression to get out of their systems from working all week,’ Kevin Foakes said
(לבדוק איך קראו לסוג ההיפים שנוצרה איתם השקה בעקבות הSOUND SYSTEM/FREE/TERRA TECHNO).
Perhaps the first and best stab at that seeming contradiction-in-terms, pastoral techno, was Ultramarine’s Every Man and Woman is a Star, first released in 1991. The album is loosely conceptual, offering a soundtrack to an imaginary canoe journey across America;
שמות חשובים בצ'ילאאוט: Through his Frankfurt label Fax, Namlook churned out CDs – solo and in collaboration with the likes of Mixmaster Morris, Dr Atmo and Richie Hawtin – at the rate of two a week
עוד על ההצלחות ועל המגבלות, לבסוף, של הAMBIENT DUB/CHILLOUT הזה של 93-4: All lambent horizons of celestial synth, psalmic melodies and wordless seraphim-on-high harmonies, 1993 albums like Silence and Air transformed your living room into a sacrosanctuary of sensuously spiritual sound. At his best, Namlook’s project resembled a digital update of ‘chamber jazz’ label ECM and their quest for ‘the most beautiful sound next to silence’. But after a while the hushed solemnity of tracks like ‘Spiritual Invocation’ and ‘Sweet Angels’ starts to feel as piously protracted as a church service, and the ‘welcome to the temple of sound, please take off your dancing shoes’ vibe gives you itchy feet. And just as New Age labels like Windham Hill imitated ECM’s distinctive cathedral-high production and cover images of barren tundra, desolate seascapes et al, similarly après Namlook came le deluge of pseudo-spiritual sopors passing themselves off as ambient techno.
#מדיה-ואמנות
Created: 2021-06-25 12:50:38 --- Updated: 2024-10-21 10:50:15