הסוף של תקופת הספיירל טרייב פארטיז טרה טכנו טבע רייבז
ריינולדס נותן פרק קצר על הסוף של תקופת הספיירל-טרייב פארטיז/טרה-טכנו/הטבע-רייבז המקוריים: הוא משווה את קאסלמורטון האגדי של תחילת קיץ 92' ('THE MADDEST SUMMER') לחלום-ליל-קיץ, טייק הרבה יותר יפה מTAZ על ההתפרקות מחוץ לעיר. הוא מספר שהם רצו להרים משהו בשם הSound System City שהיה אמור להיות השיא של 92' מבחינתם, אלא שאחרי קאסלמורטון הרשויות פשוט נהיו יעילות מדי בלחסום אותם, ובדומה למה שקרה עם הסצנות המחתרתיות בלונדון, מנצ'סטר וצפון-בריטניה, הרייבים פשוט נהיו מבאסים - וכולם התחילו להתבאס על התכנון הגרוע של ספיירל טרייב עצמם (למשל, הסאונד-סיסטם סיטי עצמו, שבסוף הוקם באיזה חווה במרכז לונדון, היה נגיש רק משני כבישים שהמשטרה חסמה מיד, וממנהרת גרינוויץ' הרגלית שמסתבר שקיימת, אבל נחסמה גם היא: https://en.wikipedia.org/wiki/Greenwich_foot_tunnel)..)
אנשים לאורך 92' התחילו לזנוח את הרייבים של הספיירל טרייב, זה לא היה שווה את זה, ובחורף 92' היו להם כאלה כשלונות שהיה ברור - נגמרה התקופה.
הספיירל חתמו עם BIG LIFE והתחילו להוציא מלא איפיז כדי לשמר נוכחות, אבל הם היו הרבה חבר'ה מסתבר... וחלק גדול מהם לא אהב את החבירה ללייבל גדולה, הם עברו לאיים של בריטניה או משהו כזה, איפה שהמשטרה יותר סלחנית.
מטרה-טכנו, סאונד סיסטם, טבע-רייב או משהו כזה, הם קראו לזה עכשיו TEKNIVAL.
מסתבר שמארק, סב וכל שאר החבר'ה המרכזיים של הטרייב דווקא העדיפו לצאת מלונדון ולא להישאר בבריטניה... משעשע, מה בכלל נשאר בלונדון? חשוב לזכור שמאז קאסלמורטון יש משפט פעיל נגדם, ולמרות שבסוף נכשלו בלהרשיע אותם, במשך שנתיים הם העדיפו גם מהסיבה הזו לטייל בכל אירופה ולהפיץ את הרעיון של FREE PARTIES - מסיבות TAZ/טבע/טרה-טכנו/אנע-פאקינג-אערף, שתפסו חזק גם בצרפת, בלגיה, גרמניה וכו'.
למרות שלא הצליחו להרשיע את הספיירל טרייב בכלום, כן העבירו את החוק ההוא שבעצם מנע ממסיבות כאלה להתרחש בעתיד.
anarcho-mystic - הרעיון של רוחניות או אזוטריות כמבוזרת, אנשים ניו-איג'יים/רוחניים שהם גם אנרכיסטיים באמת.
החוק שהעבירו היה חוק די בעיתי בסופו של דבר, שנועד לאפשר לשוטרים, על בסיס של "חשד סביר" (כלומר, לפי מצב התחת שלהם), לפזר התאספויות של החל מ10 איש (!!!) מאיזור שכביכול הם מתכוונים להקים בו רייב, ולעצור ולהחרים מיד את כל המשתתפים והציוד מהתאספויות של החל מ100 איש שניגנו "מקצבים חזרתיים". החוק נועד להתמודד עם בעיית הCRUSTIE RAVES/FREE PARTIES, אבל בפועל קידם את היכולת של המשטרה להפעיל אלימות על כל מי שלא נענה לסדר החברתי הלא-כתוב, כמו תמיד. ריינולדס כן מציין שמהצד השני היו "פרנויות גאנג'ה" שחשבו שהחוק נועד ספציפית כדי להרוג את תרבות האקסטה ולהחזיר צעירים לשתות, או שהמשטרה באמת חושבת שמסיבות הטבע שלהם הולכות למוטט את השלטון הקיים, שכמובן הסתברו כלא-נכונות גם הן, הבעיה הייתה עם הטרנסגרסיה של המסיבות החופשיות, שלא יכלה להיות מוכלת אפקטיבית בתוך השוק, לפחות לא כמו חלקים אחרים שייצאה תרבות הרייב ושהוטמעו בחזרה "בשיטה": Defining a rave as a mere one hundred people playing amplified music ‘characterized by the emission of a succession of repetitive beats’, the Bill gave local police forces the discretionary power to harass gatherings as small as ten. If an officer ‘reasonably believes’ the ten are setting up a rave, or merely waiting for one to start, he can order them to disperse; failure to comply is a crime punishable by a three month prison sentence or a £2,500 fine. Moreover, the police are granted the power to stop anyone who comes within a one mile radius of this potential rave and order them to proceed no further. Other provisions practically illegalize squatting, travelling, and ‘aggravated trespass’, a new offence aimed to thwart fox-hunt saboteurs and ‘eco-warrior’ activists (crustie types who defend nature spots from motorway construction, by living in the trees or even tunnels they dig under the site). A desperate attempt by a decrepit government to toughen up its image, the Criminal Justice Bill appealed to the most mean-spirited, intolerant side of the British mentality, a sort of internal xenophobia towards those who look and live differently.
מבחינה מוזיקלית, זה מעניין מאוד ש"טרה-טכנו" הוא בעצם עוד סגנון טכנו שנחשב רשמית לחלק מהרייב - שמנה לא רק הארדקור, כזכור, אלא גם הרבה מאוד טכנו והאוס בהתחלה, וכעת הצמיח גם טרה-טכנו. ריינולדס מספר על מוזיקאים כמו AUTECHRE האגדי, שמסתבר שכבר פעל אז, שהוציאו טראקים של טכנו למחאה על החוק. מעניין מתי נוצרו הזנים האלה של בריט-טכנו, אנחנו מדברים על הגלגול השני של הסצנה בצפון, על טרה-טכנו בעקבות ספיירל, או...? (הרעיון של אוטקר, לנגן מקצבים לא-חזרתיים, וההמלצה של המייצגים את עולם הסאונד-סיסטמז שיהיו מוזיקולוג ועו"ד נוכחים בכל מסיבה כדי להדגיש ש"ANTI EP" ודומיו אינם חזרתיים, ממש קורעים מצחוק: There were protest records, too: an EP called ‘Repetitive Beats’ by Retribution (a gaggle of dancefloor luminaries including members of The Drum Club, System 7 and Fun-Da-Mental), and Autechre’s ‘Anti’ EP, whose lead track ‘Flutter’ was programmed to have deliberately fitful rhythms, in order to bypass the CJB’s clause about ‘the emission of a succession of repetitive beats’. (The record label advised DJs, however, to have ‘a lawyer and a musicologist present at all times to confirm the non-repetitive nature of the music in the event of police harassment’.).)
בסופו של דבר החוק עבר והמחאות לא גלשו לאלימות רצינית כמו בימי תאצ'ר או אפילו בשנת 90 עם הBILL TAX.
אחרי שהחוק עבר, סצנת הטכנו של בריטניה עברה לאנדרגארונד קטן ומצומצם יותר שלא עיצבן את המשטרה, ול"אובר-גראונד", סצנה חוקית של FESTI-CLUBS שהכילו את הקהל הקראסטי-למחצה, טרה-טכנו רייברז וכו'. a. Of these, Club Dog was the most significant, creating a milieu in which the original free-party revellers mingled with part-time crusties, non-aligned trance fans and recent converts from rock to techno.
Club Dog gradually began to incorporate ‘live techno’ sets from bands like Orbital, Eat Static (the trance alter-ego of fusionoid festival faves Ozric Tentacles), Banco de Gaia, System 7 (featuring kosmik-rock guitar virtuoso Steve Hillage) and Psykick Warriors ov Gaia
The Planet Dog label followed, catering to a distinct crusty-techno sound that had emerged: bands like Optic Eye, Children of the Bong, Wizards of Twiddly, Tribal Drift, Zuvuya, Loop Guru and Transglobal Underground. Despite the use of ‘ethnodelic’ flavourings (didgeridoo-pulsations, world-music samples), crusty-tekno is ultra-Caucasian, often recalling those original trance-rock-turned-synth-pioneers Tangerine Dream. Coalescing at roughly the same time as the Megadog scene, Goa Trance was another compromised consolation for the utopian longings blocked by the Criminal Justice Act
נוצרת למעשה "סצנת מגדהדוג" בעקבות הFESTI-CLUB המיתולוגי - הם מקימים ליין מסיבות חודשי ואחריו לייבל שמפיצים את הסאונד. מסתבר שגם הסאונד של גואה, ה"גואה טראנס" התפתח בערך אז וכחלק מהמרד האוטופיסטי נגד הקרימינל ג'אסטיס אקט.
בעצם, אחרי הקרימינג ג'אסטיס אקט שני האאוטלטים המרכזיים לטראנס ניו-אייג'י הם מועדוני ה"גואה טראנס" והסצנה של 'מאד-דוג', שהיו די שונות, אבל שתיהן היו ניסיון לשחזר משהו חופשי, מחוץ לגריד (הודו, איביזה, מסיבות-חופש...), רק בסביבה המוכלת, הרגולטיבית של המועדון האורבני.
ריינולדס מספר ששמועות על החוויה המטורפת בגואה (חוף תיירותי בהודו) הגיעו לאוזניים שלו כרייבר בריטי עוד ב88, כשהרייבים בבריטניה רק התחילו לצבור תאוצה, והשמועות על גואה היו כמו על סוג של איביזה חדשה: גן-עדן טרופי של סמים ומסיבות כל הלילה, עם ברוני סמים שמחנים שם את ההליקופטר, מסיבות באמצע הג'ונגל, ריקודי-סמים על צוקים עם סכנת מוות ממשית וכו'. כל זה קורה כחלק מקרייז תיירותי של צעירים שמגיעים לגואה לתפרק לגמרי, לקחת מן "חופשה תמידית" מהחיים, "לך תיזרק בגואה", שהיה בשיא שלו כבר באמצע שנות השמונים... בהתחלה, כמו באיביזה, ניגנו שם בעיקר יורוביט, טכנו, HINRG, דאב וכו' - אבל בניינטיז הבריטים התחילו לייבא לשם את האסיד האוס ואת ההארדקור, וליזום ביחד עם תיירים אחרים ועם המקומיים כל מיני רייבים מטורפים.
עם הכניסה לניינטיז גם גואה התחילה להיות ממוסחרת ו"כבר לא הדבר האמיתי", ולכן צעירים בכל העולם שהושפעו מהשהיה שלהם בגואה התחילו לייבא את התרבות למועדונים האורבניים שלהם (ההצטלבות עם סצנת מסיבות הטבע/המועדונים/הטיולים להודו של ישראל, שמהם הגיעה אלינו רוב תרבות הניו-אייג' והרייב, כבר ברורה לגמרי - ריינולדס כותב שבשנות התשעים מועדוני "גואה" נפתחו מתל-אביב עד לונדון.
ברמה המוזיקלית, גם הסצנה של מאד-דוג וגם הסצנה של גואה היו "לבנות", אבל גואה בעיקר. מה שהתהווה מגואה כסגנון נפרד של טראנס-טכנו ("גואה טראנס"), וב96 כבר ייושם באלבומים של טכנו שמפיקים בבריטניה שחררו, היה סגנון שהוגדר "מלמעלה" - ברמת המלודיה והפינס, הגימורים הקטנים - אמביינס של ג'ונגל שעל-הרקע שלו כל הטראק התרחש (כדי לתת תחושה של... אמביינס של ג'ונגל, זה לא מורכב) - ניגונים אוריינטליים ושאר ניו-אייג'. הסצנה של מאד-דוג נשארה יותר קרובה להארדקור ולכן בכל זאת הייתה פחות קווקזית.
At the same time, the Goa ‘vibe’ was filtering back to Europe (literally, when DJ – producer Sven Vath used a portable DAT-recorder to sample jungle atmospheres for his Accident in Paradise album) as a specific post-rave sound. Just as the Balearic craze during the first explosion of UK rave was an attempt to continue the fun had by British ravers in Ibiza after the holiday’s end, Goa Trance is a homage to a place that seems like heaven-on-earth, even to those who’ve never been. Goa has become a floating signifier for taking a permanent vacation from ordinary life. Non-coincidentally, Ibiza and Goa were both havens for hippies in the sixties. Even as Goa was being despoiled by tourism, it was circulating – as a viral, ‘virtual’ presence – across the Western world. From London to Tel Aviv, Goa trance clubs offer a microcosmic version of the real thing. In 1996, Goa Trance exploded into media consciousness, with the rise of parties like Return to the Source, Spacehopper, Herbal Tea Party, labels like Dragonfly, Flying Rhino, TIP, Blue Room Released, and bands like Man With No Name, Mandra Gora, Earth Nation, Hallucinogen, Green Nuns of the Revolution, Moonweed, Prana. As with the real Goa, the scene’s drug of choice is acid far more than Ecstasy, and the LSD is supposed to be unusually pure and strong.
(אנחנו קצת במסע לעתיד כאן: מאד-דוג הייתה סצנה כבר בניינטיז המוקדמות, בתקופה הזו הסצנה של גואה הייתה בעיקר בגואה, והזליגה התחילה רק במיד-ניינטיז, רק ב96' הייתה סצנה-של-ממש של "מועדוני גואה טראנס" בלונדון). (כל הזמן נאמר טראנס טכנו כאילו הוא יצא איכשהו מהטרה-טכנו, אבל זה לא בטוח, יש גם איזכור לטראנס-רוק, כאילו טראנס הוא מאפיין סגנוני-מילולי שבכלל לא התהווה ממוזיקה אלקטרונית. אז לבדוק מאיפה מגיע המושג 'טראנס טכנו' בסופו של דבר, או בכללי 'טראנס' כשם של מוזיקה).
למרות, הכל, כן שרדה סצנה של "סאונדסיסטם קולקטיבז", מהזן של ספיירל טרייב, קולקטיבים של רוחניקים אקטיביסטים שארגנו מסיבות חופשיות בצורות שהצליחו להתקיים, קטנות ומרוחקות מדי כדי להטריח את המשטרה (עם הקפדה על קהל מוזמנים מצומצם "מהמקומות הנכונים" והגבלת אנשים גם בזמן-אמת), ועם דגש על ההתארגנות שמסביב - על פרוייקטים ופעילות חברתית מסביב לרייבים עצמם, שהפיצו את הבשורה הפוליטית-רוחנית ונתנו לה צורה: but free parties continue to take place on a much smaller scale, often in desolate, unlovely inner-city locations as opposed to the pastoral heart of England. Sound-systems like Disorganization, Liberator, Chiba City Sound, Silverfish, Jiba, Immersion, Virus, Desert Storm, UNSoundsystems, Vox Populi and Turbo Unit persevere despite police harassment.
הקולקטיב הכי חשוב היה Luton’s Exodus, שארגן יוזמה בשם DMZ - לנזל שטחים נטושים/סדקים בשיטה על אותו היגיון כמו TAZ של חאקים ביי, אבל למטרות דיור של נוודים וחסרי בית.
They established a squatter’s commune called HAZ manor in a derelict old people’s home, while their longstanding Ark project involves the creation of a community centre/ party-space for local youth. Short for Housing Action Zone, HAZ is a nod to Hakim Bey’s TAZ. The name Exodus itself is a homage to Bob Marley that reactivates the punk dream of a ‘white ethnicity’ equivalent to Rastafarianism: British bohemians as a lost tribe of internal exiles, stranded in a Babylon that’s burning with boredom
(בסוף הקונספירטורים לא טעו לגמרי: ‘Babylon’ may not be a paranoid figment of the ganja-addled imagination. The anti-Exodus campaign of harassment seems to stem from the malign influence of the Freemasons and the brewing industry on the local Conservative Party, from whose ranks emerged Luton MP Graham Bright, the man behind the 1990 Parliamentary legislation targeted at orbital raves.)
בסופו של דבר, ב95', עם שהסצנה כנראה נהייתה מיליטנטית יותר, החבר'ה של DMZ ניסו לארגן עוד מסיבת חופש ענקית אה-לה קאסלמורטון - אבל זו נגמרה בשימוש נרחב ראשון של המשטרה בזכויות החדשות שלה מהCJA, ונגמר בפיזור, מעצרים והחרמת ציוד. למרות זאת, לוטונס אקסודוס המשיכו לפעול, וDMZ הפך להיפר-אינישלז: DMZ organizer Nick told me. From the guerrilla lingo of their flyers and communiqués to the camouflage decor of the club, DMZ’s stance was ‘All about preparedness. DMZ stands for Demilitarized Zone. And that implies the rest of the world is a war zone, right?
(סוף חלק 5 - על טכנו-טראנס/טרה-טכנו/מסיבות טבע/TAZ/מסיבות חופש/קראסטי-רייב)
#מדיה-ואמנות
Created: 2021-04-08 10:14:39 --- Updated: 2024-10-21 10:50:16