Fact, Fiction & forecast 1 הקדמה וחידוד מושגים

[[פילוסופיה]] [[נלסון גודמן]]

החוברת ממליצה לקרוא גם את 'Counterfactuals' של דיוויד לואיס

disjunctive - משהו חסר קשר, או משהו שמבטא בחירה בין שתי אפשרויות אקסלוסיביות - גבוה/נמוך למשל
conjuctive - ההפך, משהו שמקשר או שמבטא שתי אפשרויות שיכולות להתקיים במקביל - כחול וגבוה

בלוגיקה, disjuctive predicate זה מצב של "or" - כלומר, שתי אפשרויות שאין להן מקרים חופפים (כאשר אין הנחת קיום! יכול להיות ששתיהן ריקות/false)
מניח שconjuctive זה ההפך - שתי הטענות יכולות להיות נכונות - מצב של "and".

בניסיון ליישב את העניין שהוא הצביע עליו עם grue, יש מי שטענו שאין משפט לוגי אינדוקטיבי שהוא disjunctive (בורר?) - יש הסבר מעניין של פוטנאם למה זה לא ככה: שום נשוא אינו בורר כשלעצמו! מדובר בתכונה יחסית. אם הצבעים הם "פרימיטיבים" (בסיסיים), הרי ש'grue' הוא בורר, בין שני מונחים בסיסיים. אם נגדיר הפוך - "להיות ירוק זה או להיות [ככה+ככה] או להיות [ככה + ככה], הרי שפתאום הצבעים הם הבוררים והמונחים שגודמן המציא הם ה'פרימיטיביים'.

בעברית: דיסיונקציה!!! (A או B).

קרנאפ טען שמעבר לאפיון היחסי, שהוא תלוי-שפה, בין טענה "מצרפת" ו-"בוררת", יש הבדלה בין "בוררת ולא-בוררת", ככה שפרדיקטים מסוימים הם איכותיים מטבעם. פוטנאם אומר שזו מן קביעה לא לגמרי מבוססת, שיש "מצביע מטאפיזי" שבכוחו לסמן תכונות מסוימות כאיכותיות (בנבדל מאחרות).

*מסתבר שאנחנו מודדים חוזק אינדוקטיבי באופן מספרי. פוטנאם מסביר בהערות שקרנאפ עדיין לא מסביר למה "אורך" הוא פרימיטיבי ולא "אורך בריבוע" למשל. הוא מסביר שאם נגיד "X אורכו בין 1 ל-0" החוזק האינדוקטיבי של הטענה "X אורכו בין 0 ל-.0.5" הוא 0.5 - אבל אם נניח שהמושג הפרימיטיבי הוא, "אורך בריבוע", התשובה תהיה 0.25. זה בגלל שכל הטענה תנוסח מחדש כ"X אורכו בין 0 ל-0.25 בריבוע"

איך קרנאפ בוחר מה הם המושגים הפרימיטיביים, היסודיים? "גן העדן של הלוגיקה בעצמו יגיד לנו" - קשור לבניית העולמות שלו וכו', פוטנאם מסביר שהוא לא פתר את הבעיה של גודמן כמו שהוא הפך את הלוגיקה למטאפיזיקה.

OSTENSIVE/אוסטנסיבי - מוגדר ע"י הצבעה. גוגל טרנסלייט מתרגם ל-'מראית עין'.

ווסלי סלמון ועוד כמה חברים הציעו שהנשוא האינדוקטיבי חייב להיות אוסטנסיבי, כלומר להיות תצפית חושית. כך הם מבדילים בין תופעה "נורמטיבית" (נורמה, הסכם חברתי) לבין תופעה "פתולוגית" (שחוזרת באופן הכרחי).
פוטנאם מעיר שזה לא שאפתני וחמור מדי בה בעת:
לא שאפתני: נקרא לחפץ "בצורת S" אם הוא נראה ככה תחת מיקרוסקופ. זו טענה projectable (לקרוא מזה) אבל היא לא אוסטנסיבית. אם נחשיב תצפיות בתיווך מכני, הרי שגם grue היא טענה אוסטנסיבית - ניתן ליצור מכשיר שיהבהב נורה בדיוק כשהתנאים מתקיימים. (אפשר לטעון שהמדידה היא של הזמן, אבל פוטנאם מעיר בצדק שלכל מכשיר מדידה מכני יש 'שעון פנימי').

חמור מדי:
לא יתכנו "אוברהיפותזות" כמו "כל הלבנים באותו צבע" בהנחה ש"כל הלבנים אדומות".
זה נקרא גם cross-induction - העברה של אינדוקציה אוסטנסיבית לאינדוקציה שאינה כזו.
אם האובר-היפותזה חייבת להיות אוסטנסיבית, לא יכולה לנבוע ממנה שום אנדר-היפותזה שאיננה כזו, ואין המרה.

GRUE -
מתאר דבר שמקיים אחת משתי אפשרויות:
1. נצפה לפני זמן T והוא ירוק
2. לא נצפה לפני זמן T, והוא כחול
GRUE הוא למעשה מבנה לוגי בפני עצמו, ולא תכונה איכותית בפרשנות רגילה
אבל יש לה קשר לאיכות, והיא לחלוטין מבוססת תצפיות
*כוללת קורלציה בין שתי תכונות אוסטנסיביות (האם להופיע-בזמן זה אוסטנסיבי? נראה לי...)

PROJECTION: האופן שבו אנחנו מעלים בכלל את התצפית. כלומר, לוקחים תצפית ומכלילים את ההיגיון שלה על מקרים שעדיין לא נצפו - מהלך שהוא ביסודו של המחשבה האינדוקטיבית (ראיתי משהו קורה, איך אני מתקדם לידיעה שהוא תמיד יקרה באותו אופן?)
לגודמן תהיה טענה שתקפות הprojection איננה צורנית אלא תלויה בתוכן ובמוסכמות השפה, לכן מעבר לבעיה של הפקת ידע באמצעות אינדוקציה, ישנה בעיה בתחימת הטענות האינדוקטיביות שניתן להקרין מהן הלאה (ובהגדרת תחום ההקרנה שלהן).

ENTRENCHMENT - התחפרות: entrenchment refers to the degree to which a predicate (or concept) is deeply embedded in our linguistic and conceptual practices. It is a key factor in determining whether a predicate is projectible—that is, whether it can reliably be used to make inductive inferences from past observations to future cases.
//בקיצור, כמה שמשהו הוא יותר entrenched הוא יותר מקובל בשפה הרווחת

נלסון מציע שמה שקובע את מידת הprojectability הוא הentrenchment, אבל זה לא מחייב. זה נובע מהמטא-פילוסופיה שלו, שהיא כזו של פלורליזם (להיזכר בעמדה שלו לגבי אסתטיקה) - מה שקובע היא הפרגמטיות של ההסבר.

גודמן מתנגד לפורמליזם שאינו שימושי - דיוויד לואיס הציע תגובה לעבודה שלו על "counter-factuals" (קשור לאסתטיקה, שם מופיעה הטענה ש-'דמיון' איננו מושג קונקרטי), לפיה ניתן לקבוע "עולמות אפשריים" ו-"מקדם דמיון", וכך להפוך את הדמיון לקונקרטי. אלא שלפי גודמן, לא נתון לנו "מקדם דמיון" קולע דיו, ולכן להסתמך על אינטואיציה בהפיכת השאלה לפורמליסטית היא בחירה שאינה שונה מלהסתמך על האינטואיציה כדי פשוט להחליט אם יש דמיון או לא.

גודמן מתחיל קרוב ל-RORTY - הוא שולל את האפשרות של ודאות ושל 'קרקע אונטולוגית', אבל לעומתו, הוא לא חושב על "סוף הפילוסופיה" - הוא רואה בה כיצירתית: מבנה עולמות וממציאה סטנדרטים. (לכן הוא מעדיף התקדמות חלקית וקונקרטית על תאוריות שלמות אך 'ריקות').

'קאונטרפקטואלס':
counterfactuals refer to statements about what would happen under hypothetical or unreal circumstances—situations contrary to the actual state of affairs. A counterfactual conditional typically takes the form:

"If X had happened, then Y would have occurred."

תרגומים לעברית:
Counterfactual: "משפט נגד-עובדתי" (Mishpat Neged-Ovda'i) – A literal translation of a counterfactual conditional, describing a hypothetical statement contrary to fact.

Entrenchment: "השׁרשה" (Hashrasha) – This term conveys the idea of becoming deeply rooted or established, reflecting Goodman's concept of predicates becoming more entrenched through frequent use.

Projection: "השלכה" (Hashlacha) – This is the standard term for "projection," used to describe the act of extending or applying a concept, especially in the context of logic and scientific reasoning.

antecedent - הקדמה
CONSEQUENT - השלכה/תוצאה

~COUNTERFACTUAL CONDITIONS~
גודמן מציע לבחון התניה שאינה עובדתית, שההקדמה וההשלכה שלה שתיהן שקריות באופן שאינו ניתן לשינוי.
נניח שאכלתי אתמול חתיכת חמאה, ולא חיממתי אותה כלל.
המשפט "אם החמאה הייתה מחוממת ל-150 מעלות, היא הייתה נמסה" כולל שני משפטים שהם שקר, במובן שאינם קרו.
הוא מסביר שבדומה לכל גורם שהוא "truth-functional", משפטים שאינם עובדתיים הם נכונים אם המשפטים ההופכים להם שקריים.
לכן, "החמאה לא הייתה נמסה" הוא בהכרח משפט אמת.
גודמן טוען ש"אם החמאה הייתה מחוממת ל-150 מעלות, היא לא הייתה נמסה" מחזיק באותה רמה. לא בטוח שהבנתי.
//זה קצת שונה: גודמן אומר שכל טענה נגד-עובדתית היא נכונה, כי ההקדמה שלה שקרית. כשאני יודע שאין סיכוי שהחמאה תחומם, ומדבר על "אם הייתה מחוממת", אני בעצם מתחיל מהקדמה שהיא F בהכרח, כל השלכה שנובעת ממנה אינה מתקיימת בהכרח.
לכן, אין בעיה להגיד גם "אם החמאה הייתה מחוממת, היא לא הייתה נמסה", מאחר שגם הטיעון הזה מנוגד לעובדות, וגם הוא F ו-F.

(מה שחסר כאן זה כמובן המשמעות של ההתניה - ברור שההתניה היא מנוגדת לעובדות, אבל יש לה השלכות מסוימות במקרה והיא אמתית... מניח שגודמן מתכוון לבחון מה בהתניה מסוימת גורם לנביעה מסוימת, כשההתניה איננה מצב העניינים!)

//אחרי שיחה עם GPT - זה קשור לפער בידע שלי בלוגיקה קלסית, שאני בטח תכף מגיע אליו: משפטי התניה בלוגיקה הקלסית מבטאים 'קשר חומרי', ולא 'קשר משמעותי'! במילים אחרות, התניה היא תמיד TRUE, אלא במצב בו ההנחה היא נכונה והמסקנה שקרית.
//לחדד: בכל מצב בו ההנחה היא FALSE, ההתניה כולה היא TRUE! זה מאוד קאונטר-אינטואיטיבי, אבל בגדול הרעיון הוא שאין איך לשלול את האמירה (כאשר השולחן לבן) "אם השולחן כחול, פרות יכולות לעוף" - אמנם, פרות לא יכולות לעוף, אך השולחן גם אינו כחול, הטענה הזו אמתית בסה"כ... אם השולחן היה מכחיל ופרות לא היו מתחילות לעוף - שם היינו מגיעים ל-FALSE (וזהו מצב ה-FALSE היחידי של התניה).

אז בקיצור, בגלל המבנה של הלוגיקה הקלסית, כל טענה שאינה עובדתית היא אמתית... עם זאת, ברור לגודמן שלא על זה מדובר. אנחנו לא עוסקים במצב שהוא פשוט לא-קיים, אלא במצב הפיתוטי, כלומר כזה שיכול היה להתקיים ושהוא בעל משמעות מעבר להיותו חלק ממנעד השקרים הניתנים לביטוי.

גודמן ממשיך וטוען שהבעיה היא להבדיל מתי תוצאה מסוימת של הנגד-עובדתי עדיפה על הסותרת. הוא מחדד שטענות נגד-עובדתיות הן לא באמת הנושא: את המשפט על החמאה אפשר לבטא גם כעובדתי: החמאה הגיעה ל-150 מעלות ולכן נמסה" - זוהי למעשה בעיית אינדוקציה 'חדשה', במובן שכמו זו של יום, היא עוסקת בחוסר היכולת לנמק קשרים של סיבתיות. ההתמקדות על נגד-עובדתיות היא כדי לנתק את הקביעות שלנו מתצפיות עובדתיות.

מה לגבי נגד-עובדתיים עתידיים? (אם A יקרה B יקרה) - GPT מסכים איתי שהם לא תמיד ייצרו התניה נכונה כי הם תמיד שקריים. הם לא מוגדרים עדיין, ואפשר לדון עליהם לפי מצבים היפותטיים בלבד. זו כנראה לא טענה מהותית של גודמן, אבל היא לא לגמרי נכונה (אולי במסגרת הלוגיקה שהוא מדבר עליה לא עוסקים בעתיד).

CONTRAFACTUAL - היפוך של טענת התניה שנובע ממנה. ההתניה הרגילה היא "IF A THEN B", וממנה תמיד נובעת הקונטרהפאקטואל: "IF NOT B THEN NOT A".

התניה אומרת לנו ממה נובע מה. הקונטרה אומרת לנו שאם הנובע שקרי, המנביע שקרי.