דאמפ הסברים מדעיים (5)

לחשוב

• סיכום קצר בכל אופן, גם לאחר הביקורת, פרסן מציג תובנה חשובה: הסבר של תופעה אינו הסבר כללי של התופעה 'בעולם', אלא מענה לשאלה מסוימת ביחס לעולם שאותה יש לנסח בבהירות ובאופן חד-משמעי. תופעה ניתנת להסבר רק בהינתן ההקשר שלה. במודל האמפריציזם הבונה של פרסן ההקשר הוא קבוצת הניגוד ויחס הרלוונטיות - המרכיבים ביחד את 'המובן' של השאלה. לפי המודל של פרסן, ישנם שלושה קריטריונים להסבר קביל. המודל מתמודד עם דוגמאות כמו סרטן הריאות/העגבת, וטוען שדווקא ניתן להסביר את גובה התורן באמצעות צילו כאשר יחס הרלוונטיות הוא תכליתי. סלמון וקיטשר דוחים טיעון זה. הביקורת העקרונית על המודל היא שניתן להפוך שאלות 'מדוע' לחד-משמעיות. כלומר, השאלה עצמה יכולה לספק את ההסבר, מבלי להידרש למידע חיצוני על שואל.ת השאלה זה חידוד די חשוב בעיניי: הקטע בפרגמטיזם הוא שיש, תמיד, מידע חסר. על פניו - מה ההבדל בין מה שפרסן מציע ומה שהביקורת הזו מציעה? פרסן מציע שנגלה את יחס הרלוונטיות ואת קבוצת הניגוד, בעוד הביקורת טוענת ש... אפשר לברר אותם. העניין להבנתי הוא כזה: פרסן טוען שעלינו להכיר את ההקשר 'ממחוץ לשאלה' - כלומר, קבוצת הניגוד ויחס הרלוונטיות הם משתנים שנוכל להסיק על ידי התבוננות על הסיטואציה בכללותה, אך לעולם לא נוכל להבין אותם 'צורנית', מתוך השאלה עצמה בלי היכרות עם ההקשר שבו עלתה_. _הביקורת טוענת שכל המידע על ההקשר יכול להיות כלול בשאלה במפורש - פשוט בכך שהוא יכלל בה במפורש.... ההמחשה לכך היא שתמיד היינו יכולים, עקרונית, לשאול שאלות מפורשות בנוגע לקבוצת הניגוד וליחס הרלוונטיות, והתשובה שהיינו מקבלים הייתה הופכת את ההקשר הזה למפורש בשאלה. אני צריך לחשוב על זה, אבל הנטיה שלי היא להגיד ככה: אם ההקשר אינו יכול להיות מפורש כלל, אנחנו במיסטיקה ולא במדע. אם ההקשר יכול להיות מפורש, השאלה היא רק אם יש מתודה שמאפשרת לנו לקבוע מתי הוא דרוש ועד כמה. כלומר - האם אנחנו יכולים לדעת מראש מה הן השאלות הרלוונטיות להקשר, ותמיד להקפיד לשאול אותן, או שיש משהו בהקשר שהוא חסר-חוקיות ודורש תמיד פניה לשיקולים פרגמטיים במובן של שיקולים מעשיים שאינם מתודיים [[מחברות אוני'/פילוסופיה של המדע/יחידה 5 - הסבר מדעי.md#^pil710|מקור]]

• ביקורות על מודל האמפיריציזם הבונה של פרסן יש שתי ביקורות חשובות, אחת 'מקומית' ואחת עקרונית: ‎ הביקורת המקומית: סלמון וקיטשר שוללים את הטענה של פרסן לגבי דוגמת 'גובה התורן'. הם טוענים שגם במקרה שהתורן נבנה על מנת שהצל שלו יגיע לאורך מסוים, מה שמסביר לבסוף את גובה התורן הוא הרצון של האנשים שבנו אותו ולא התכלית כשלעצמה. כלומר, ההסבר הוא הרצון של הבונים והתכלית הייתה למלא רצון זה, באופן שקודם למושא הרצון ולעובדה שהתורן הוא כלי להשגתו. לכן, אם המודל של פרסן מאפשר להסביר את גובה התורן באמצעות הצל שלו בהקשרים מסוימים, הוא בכל זאת חלש מדי. האם זה לא פשוט לוותר על הסבר באמצעות סיבה תכלתית? ייתכן שהרצון הוא חלק מהסיבה הפועלת, אבל להגיד שהתכלית היא מימוש הרצון שלנו? נו, יופי, אבל מימוש הרצון שלנו 'מצביע' ישר על מושא הרצון שלנו - שהוא התכלית שאנו מקיימים בפועל. הרצון פה 'שקוף'. אחשוב על זה עוד. ‎ הביקורת העקרונית: יש הטוענים שבניגוד לעמדה של פרסן, דווקא ניתן לשאול שאלות 'מדוע' (המזמינות הסבר) באופן שהוא חד-משמעי. הפתרון המוצע הוא פשוט לשאול לגבי המידע הרלוונטי שאנו זקוקים לו כדי לספק את ההסבר. אם מישהו שואל אותנו "מדוע הכלב הזה נובח" - נוכל לשאול אותו מה קבוצת הניגוד הרלוונטית ומה הוא יחס הרלוונטיות - כך שהשאלה הרב-משמעית תהפוך לחד-משמעית. באותו אופן, כל מה שעלינו לעשות כדי להתאים את מודלי ההסבר הלא-פגרמטיים לתובנות של פרסן הוא פשוט לקבוע שכל מודל הסברי "רגיל" צריך להגדיר מה הוא הסבר כמענה לשאלה חד-משמעית. כלומר: להגדיר מה הם עבורו המשתנים הקשורים להקשר של ההסבר, ולהגדיר את ההסבר עצמו כמענה לשאלת 'מדוע' שבה משתנים אלה הם מוגדרים וחד-משמעיים!. זו לא בדיוק ביקורת על הגישה של פרסן כמו ביקורת על הביקורת שלו - לא צריך 'מודל פרגמטי' כדי לפתור את בעיית ההקשר שהוא מדבר עליה, אלא פשוט לסייג מעט מודלים שהם קיימים-כבר. [[מחברות אוני'/פילוסופיה של המדע/יחידה 5 - הסבר מדעי.md#^m3faj0|מקור]]

• הסתברות מותנית מוחלשת כמו שאמרנו, סלמון מתעקש שהתנאי להסבר הוא רלוונטיות סטטיסטית כלשהי, ולא רק רלוונטיות סטטיסטית חיובית. סלמון מסביר זאת כך: אם הטלנו מטבע שיש לו סיכוי של 60% ליפול על עץ וסיכוי של 40% ליפול על פאלי (הוא לא מאוזן במשקלו) - לא משנה איזו תוצאה נקבל, ההסבר יהיה אחד: העובדה שלמטבע יש סיכוי של 60% ליפול על עץ וסיכוי של 40% ליפול על פאלי. במילותיו: "אנחנו מבינים את תוצאה א' בדיוק כפי שאנחנו מבינים את תופעה ב'". ‎ לפי עמדה זו, כאשר אדם חולה בעגבת אבל אין לו פרסיס - ההסבר לזה הוא ש-7% (נניח) מחולי העגבת חולים בפרסיס, ולכן לאדם אין פרסיס. אם היה לו - ההסבר היה אותו הסבר. בעיניי זה כל מה שצריך להגיד כדי להמחיש את הבעיתיות - הסיבה שאין לך פרסיס היא לא של-7% מהאנשים במצבך יש פרסיס. הסיבה, אם כבר, היא של-93% מהם אין. אבל נניח שהתוספת הזו היא מה שהמפל התכוון אליו - הבעיה היא שיש הבדל בין חשיפה לעישון או חשיפה לחולה מידבק ובין 'סטטיסטיקה פאסיבית' כמו למשל העובדה שיש לך עגבת: כשאתה נחשף לחולה מידבק, 'נחשפת לסטטיסטיקה' ולכן ההסבר לכך שנדבקת הוא ש-'לקחת צ'אנס'. כאשר מדובר באי-הידבקות, העובדה ש-'לקחת צ'אנס' לא שינתה את המצב הסביר יותר והראשוני שלך, לכן זה לא הסבר כלל! באותו אופן - להגיד שיצא פלי כי 'יש סיכוי של 50% שיצא עץ' זה שונה מלהגיד שהמטבע עגול כי '30% מהצורות בעולם הן עגולות'. [[מחברות אוני'/פילוסופיה של המדע/יחידה 5 - הסבר מדעי.md#^sc5zh7|מקור]]

• תופעה מוסברת (מסקנה) ‎ שנית, ישנו קו מחשבה לפיו כל הסבר סטטיסטי הוא הסבר שיכול היה להיות דדוקטיבי אם היה לנו יותר מידע רלוונטי. כלומר, היסק אינדוקטיבי הוא היסק באמצעות מידע חסר. עם זאת הפרשנות המקובלת לתורת הקוואנטים היה שיש גם אינדרטרמיניזם שהוא חלק ממבנה העולם, ולא רק ממגבלות הידע שלנו. ‎ שלישית, ההיסק האינדוקטיבי הוא לא מונוטוני: נזכיר, בלוגיקה, מונוטוניות היא התכונה של שימור ערך האמת לאחר הוספה של הנחות חדשות. אם ההנחות סותרות את הקודמות להן, זה לא משנה, כי אז הטיעון הוא סתירה והמסקנה לא תתחייב. אבל אם הן לא סותרות, אין 'מידע חדש' שישנה את ערך האמת של טיעון דדוקטיבי תקף. זה לא כך בטיעון אינדוקטיבי - מידע חדש עשוי להטות את הסטטיסטיקה לכל מיני כיוונים. המשמעות היא שהסבר כלשהו עשוי להיראות לנו קביל, כאשר למעשה יש פרטים חסרים המשנים לגמרי את ההסבר. הסבר שמתגלה כלא-קביל היה למעשה לא-קביל מאז ומתמיד, ולכן המשמעות היא שאין לנו ערובה לכך שההסבר האינדוקטיבי שלנו קביל. אפשרות אחד היא להוסיף סייג - 'כאשר אין בנמצא נתונים אחרים שיכולים לשנות את הסתברות המסקנה'. סייג כזה נקרא דרישה לעדות טוטאלית - והבעיה היא שהוא הופך את המודל לחזק מדי. כאשר אדם נחשף לחולה מידבק, אין לנו את כל המידע אודות ההיתקלות, ובכל זאת נסכים לקבל את החשיפה כהסבר להידבקות. המשמעות של המונוטוניות סופסוף מתגלה: כאשר מדובר בהסבר אינדוקטיבי, עד שאין לנו את 'תיאור המציאות' השלם, תמיד יכול להיות שאנחנו מפספסים פרט מהותי על ההסתברויות במצב הנתון. לעומת זאת, כאשר מדובר בהסבר דדוקטיבי, אם המידע שיש לנו מנביע את המסקנה, זו מתחייבת בהכרח, וזה לא משנה איזה מידע נוסף אנחנו 'מפספסים'. השאלה היא כמובן איזה מן טיעונים מדעיים יכולים באמת להיות דדוקטיביים בלבד. [[מחברות אוני'/פילוסופיה של המדע/יחידה 5 - הסבר מדעי.md#^8qku1a|מקור]]

• מול בעיית הרלוונטיות כאן הפיתרון יחסית קל - נקרא ל-T ההסבר הרלוונטי (המלח התמוסס כי הוא מסיס במים) נקרא ל-S ההסבר השרירותי (המלח התמוסס כי הוא מכושף) הטענה היא שבהכרח יש יותר דגימות מלח מאשר דגימות מלח מכושפות, ולכן הסבר T הוא מאחד יותר מי אמר שלא כל המלח מכושף? [[מחברות אוני'/פילוסופיה של המדע/יחידה 5 - הסבר מדעי.md#^gech58|מקור]]

בעיה זו חושפת היבט בו המודל חלש מדי - הוא מאפשר לערבב תכונות בלתי-רלוונטיות של תהליכים הסיבתיים המשתתפים בו. המודל מצליח לאתר את התהליכים הסיבתיים הרלוונטיים לתופעה מסוימת. אך הוא אינו מסוגל להבחין בין התכונות שלהם ולברור את הרלוונטיות בלבד. זאת בניגוד למודל הפשוט CE - שכן מסוגל! בעצם, המודל יודע לזהות תהליכים ש-'מעבירים סימן', כלומר כאלה שניתן לראות בהם סיבתיות, אבל הוא לא מסביר מה בדיוק בתהליך גורם לסיבתיות. אפשר להרחיב את זה לשאלה עקרונית יותר: האם 'העברת סימן' היא-היא הסיבתיות, או רק מאפיין הכרתי של הסיבתיות? כלומר, האם סלמון טוען שמצא דרך לזהות תופעה בשם 'סיבתיות' בחלק מהמקרים, כאשר השאלה לגבי סיבתיות שאינה מתגלה לנו באופן זה נותרת פתוחה (האם חלק מהמקרים של הסיבתיות מתגלים לנו כהעברת סימן, בעוד יכולים להיות תהליכים סיבתיים נוספים שאינם מתאפיינים בכך - או שהעברת הסימן שקולה לגרימה סיבתית - ואם כן, מה ההסבר המטאפיזי לכך? (ברור שיש כיוון: משהו מהתהליך המקורי 'נותר' בתולדה שלו) אם הקשר לא ברור מספיק: אם היינו יודעים מה גורם לסיבתיות, היינו יכולים לברור. אלא שכל עוד הסיבתיות מוגדרת כסימפטום (שעשוי להיות מזדמן) של הסיבתיות, אין לנו ברירה אלא להשתמש בתהליך הסיבתי 'כולו' בלי יכולת לנתח אותו על מרכיביו. [[מחברות אוני'/פילוסופיה של המדע/יחידה 5 - הסבר מדעי.md#^kv7mzw|מקור]]

• מארגים (nexus) של אינטרקציות חשוב להבין שלפי סלמון, המשגת הסיבתיות לפי צמדים של 'סיבה ותולדה' הוא פשטני מדי. הסיבה שאופניים זזות היא לא רק העובדה שאני מדווש, אלא גם השרשרת המחוברת לגלגל שלהן, השלד המחזיק את המנגנון במקומו, חוקי הפיזיקה המאפשרים את כל התנועה וכו'. כלומר: כל סיבתיות היא חלק במכניזם סיבתי - מנגנון סיבתי שלם המורכב מתהליכים סיבתיים ואינטרקציות סיבתיות. כדי להסביר תופעה, יש לתאר כיצד היא משתלבת במארג הסיבתי השלם, כלומר מה הם התהליכים והאינטרקציות המרכיבים אותה, וכיצד הם משתלבים בתמונה הרחבה יותר של תהליכים סיבתיים ואינטרקציות ביניהם. אז אם אני מבין נכון, ה-'תרגום' לתהליכים סיבתיים הוא השלב הראשון - בדוגמה של לחץ-גז במיכל, מיד נתרגם את הגז לתנועה של מולקולות, ואת הלחץ כהתנגשות של אלה במולקולות המיכל. רק לאחר מכן נתאר את האינטרקציה הסיבתית בה אנחנו מעוניינים להתמקד. אבל כל החלק הראשון, של תרגום התופעה, הוא לא מוסבר...
  [[מחברות אוני'/פילוסופיה של המדע/יחידה 5 - הסבר מדעי.md#^kkvnkv|מקור]]

הגדרת הסיבתיות של סלמון היא די פשוטה: קשרים סיבתיים הם תהליכים סיבתיים. ההישג שלה מבחינתו היא התגברות על הביקורת העקרונית של יום: היעדר האפשרות לצפות בסיבתיות, כך שאין לנו 'דבק' טרנצנדנטי, אלא תופעה שניתן לצפות בה. העברת סימן היא תכונה אמפירית, שניתן לעקוב אחריה בתצפיות. באופן כללי, הרעיון הוא שאינטרקציה סיבתית מתרחשת כאשר שני תהליכים מצטלבים ועוברים שינוי המתמיד מעבר לנקודת ההצטלבות. סלמון בעצם טוען שניתן להבחין, חושית, ב-'סימנים' שתהליכים מסוימים משאירים על אחרים, כך שניתן לראות ש-'משהו מהתהליך הראשון' נותר בשני ומשנה אותו. [[מחברות אוני'/פילוסופיה של המדע/יחידה 5 - הסבר מדעי.md#^1b5pc6|מקור]]

ציטוטים

• המודל של ון פראסן ‎ "[...] הדיון בהסבר פנה לנתיב שגוי עוד בתחילתו, כאשר הסבר נתפס כיחס שהוא כמו תיאור: יחס בין תיאוריה לעובדה. לאמיתו של דבר, הסבר הוא יחס תלת- מקומי בין תיאוריה, עובדה והקשר. אין פלא שיחס בין תיאוריה לעובדה מעולם לא הצליח להתאים ליותר מכמה דוגמאות! היות הסבר הוא עניין יחסי במהותו, משום שהסבר הוא תשובה [...] הוא מוערך ביחס לשאלה שהיא בַקשה למידע. אולם מה שמבקשים לדעת בדיוק באמצעות פסוק השאלה "מדוע P קיים?" משתנה מהקשר להקשר." [[מחברות אוני'/פילוסופיה של המדע/יחידה 5 - הסבר מדעי.md#^bs6q68|מקור]]

עמדות חזקות

לא יודע אם חזקה אבל מעניינת - הסיבתיות המכניסטית של סלומון הכי חזקה חוץ מזה: מודל האיחוד/מודל החוק המכסה (כאשר החוק הדדוקטיבי הוא זה של מודל האיחוד).