יחידה 4 חוקי טבע

את 4 ו-5 מצליבים עם הספר כדי לראות שלא פספסנו כלום בהעתקות מהלפטופ

שאלה 1

א

טענה כללית היא טענה החלה על כל קבוצת ההתייחסות שלה ללא יוצאים מן הכלל, ומתארת סדירות בעולם, כלומר תבנית חוזרת או קבועה. היפותזה מדעית היא טענה כללית דמוית-חוק, כלומר כזו שאם היא נכונה אז היא מבטאת חוק טבע, סדירות הכרחית בעולם. המבנה שלה הוא מהצורה "כל ה-Fים הם Gים' או 'אם P אז Q'. מטרתה להסביר ולחזות תופעות במציאות. היא לא ניתנת לאישור כאמתית, אך ניתן לאשש אותה באמצעות תצפיות תומכות. טענה דמוית חוק - עניתי הכללה מקרית היא הכללה המבטאת סדירות שאינה הכרחית - כלומר תבנית הנובעת ממצב עניינים נתון כלשהו, שבאפן עקרוני יכול היה להיות אחרת. היא אינה דמוית חוק במובן שאם הייתה אמתית, לא היה זה ביטוי של חוק טבע.

ב

כן, טענה דמוית חוק היא כזו שהייתה נחשבת לחוק טבע במקרה שהייתה אמתית, אך עשויה להיות שקרית, ולכן היא רק דמוית חוק. למעשה, לא ניתן לאשר שהפיותזה היא אמתית, אלא רק לאשש אותה, כך שכל טענה דמוית חוק עשויה להיות שגויה.

שאלה 2

ההיפותזה מאפשרת להסביר את עוצמת הזרם במוליך, לחזות מה תהיה עוצמת הזרם בתנאים מסוימים, היא ניתנת לאישוש על ידי מדידת הזרם כאשר יתר התנאים ידועים, והיא תומכת בפסוקים נוגדי מציאות, ניתן לנסחה כ-'אם התנאים יהיו כך וכך, אז עצמת הזרם תהיה כזו'.

שאלה 3

חלשה מדי. ההגדרה כוללת כל דו חי שעשוי להתקיים בשרון, גם כאלה שאינם צפרדעים - למשל לטאות למיניהן. עם זאת, כל ניסוח הכולל את 'בשרון' שאינו חלש מדי, יהיה חזק מדי - צפרדעים מתקיימות גם מחוץ לשרון, לכן ההגדרה מוציאה חלק מקבוצת ההתייחסות שהיא מכוונת אליה.

שאלה 4

א. אפוסטריורי מקרי ב. אפריורי הכרחי ג. אפריורי הכרחי ד. אפוסטריורי מקרי ה. אפוסטריורי מקרי ו. אפוסטריורי מקרי

שאלה 5

היא טועה. העובדה שאין לנו רושם של הכרח היא חלק מהטענה האפיסטמית של יום, שאינה שוללת את ההכרח ("אין הכרח בעולם"), אלא מעמידה אותו בספק: ללא רושם של הכרח, אין לנו כיצד להכיר אותו ולדעת האם קיים. יום שולל את ההכרח רק בטיעון המטאפיזי, לפיו טענות לגבי הכרח הן אפוסטריוריות ומקריות מטבען.

שאלה 6

על פניו, היומיאנים אינם מאמינים בחוקי טבע, ומבחינתם כל ההכללות הן מקריות: תוצר של תבנית שרירותית שזיהינו בטבע, שאינו מבטא יחסים של סיבתיות או של הכרח, למרות שאנו עשויים לדמות בו את אלה. עם זאת, במקרה שיומיאני ירצה לתת את הדעת על ההבדל בין סוגי ההכללות, ניתן לשער עמדה יומיאנית כזו: הכללה שנכנה 'דמוית-חוק' היא כזו שתחום החלות שנזהה עבורה הוא כללי: סוג מסוים של עצמים או של עובדות שנבדקו מקיים את הטענה ללא יוצאים מן הכלל. טענה שנכנה 'מקרית' היא כזו שתחום החלות שנזהה עבורה הוא פרטי - היא חלה על פרטים ועל יחסים מסוימים ולגופם בלבד, מבלי שנזהה את אותה התכונה בכל המקרים מאותו הסוג. מאחר שגם סיווג העצמים והמקרים בעולם הוא על בסיס זיהוי של תבניות מקריות, ניתן להגיד גם כך: טענה דמוית-חוק מבוססת על תבנית מקרית החוזרת על עצמה בעקביות בתחומה של תבנית מקרית אחרת; טענה מקרית היא רק תבנית מקרית.

שאלה 7

בכך שאין לנו ניסיון חיובי בהם, לכן נראה בהם לא תקפים, וכך לא נוכל להשריש אותם על אף שהם מסוגלים לנבא

שאלה 8

הטענה אינה מוגבלת לגושים מסוימים או למיקום או זמן מסוימים, היא מתייחסת לגושי זהב (לא ריקה) ומנוסחת במונחים כלליים ומושרשים. עם זאת לא ניתן להבחין באמצעותה בין מקריות שהיא גורפת לבין חוק טבע.

שאלה 9

א. אז הראשונה חזקה יותר והפשטות שלהן זהה, לכן הראשונה עדיפה ב. אז השניה פשוטה יותר והחוזק שלהן זהה, לכן השניה עדיפה.

שאלה 10

התאוריה תהיה פחות פשוטה, שכן היא תידרש להניח את כל האקסיומות שחוק ההיצע והביקוש נשען עליהן שלא התקיימו בתאוריה עד לאותה נקודה, אך היא גם תעשה חזקה יותר, בכך שתתמוך בכל התאורמות הנובעות מחוק ההיצע והביקוש (ובו עצמו).

שאלה 11

עמדת רמזי-לואיס תקבע שהעובדה שהמואה אינם חיים יותר מ-50 שנה אינה נובעת ממערכת אקסיומטית אופטימלית, אלא מבוססת על תצפיות בלבד. לכן, היא אינה יכולה להיות חוק טבע. (אולי אף קיימת מערכת אקסיומטית המציעה שהם יכולים לחיות יותר מ-50 שנה).

שאלה 12

ראשית, בכך שהיא אפוסטריורית אך הכרחית: המזלג של יום קובע שטענה יכולה להיות מקרית ואופוסטריורית או הכרחית ואפריורית, אך אם ההכללה האפוסטריורית שברק הוא התפרקות של מטען חשמלי היא הכרחית, הרי שישנה טענה אפוסטריורית הכרחית. המזלג אינו מתקיים ואחת מהנחות הטיעון המטאפיזי שגויה. שנית, אם אופן ההכללה 'ברק = התפרקות של מטען חשמלי', כלומר, הכללה של 'סוג טבעי' הוא כזה המבטא קשר הכרחי, אז לא רק שטענות אודות חוקים בטבע עשויות להיות הכרחיות, אלא שהן כולן הכרחיות - צורתו של חוק טבע כטענה היא "כל ה-Fים הם Gים", כאשר F הוא סוג טבעי.

שאלה 13

מכיוון ש-2, 3 ו-1 הם מציינים קשיחים: הם מציינים מושג כללי שאנו מזהים באופן טבעי בעולם (מושגי התפישה הכמותית), על כן הם סוגים טבעיים. לכן, בכל עולם אפשרי, הם מציינים את אותם הדברים והיחסים ביניהם אינם יכולים להיות שונים.

שאלה 14

ההכללה הראשונה היא חוק טבע משום ש-'יהלום' ו-'מקדם שבירה X' הן אוניברסלים, כלומר תכונות הקיימות באופן עצמאי בטבע, שיש ביניהם קשר הכרחיץ ההכללה השניה אינה חוק טבע, משום ש-'אבן חן המופקת מכריית קימברליט' אינה אוניברסל, ובכל אופן, גם לו הייתה היא לא מקיימת קר הכרחי עם האוניברסל 'מקדם שבירה x'

שאלה 15

קביעה זו היא אנטי-יומיאנית בכך שהיא טוענת שהקשר המסוים בין סוג הדם של הילד לסוג הדם של הוריו הוא הכרחי, במובן שהוא מתקיים בכל העולמות האפשריים הקרובים לעולמנו. הקשר הוא לא צמידות תמידית מזדמנת, שיכולה הייתה להיות אחרת. עם זאת, קביעה זו היא גם יומיאנית במהותה בך שהיא מבינה את חוק הטבע כמצב של צמידות תמידית 'גורפת', כלומר כזו המתקיימת בכל העולמות האפשריים - ותו לא.

שאלה 16

א. מכיוון שאם נציג את החוק כהתניה: "אם פרט הוא יהלום, אז יש לו מקדם שבירה X", נגלה שברוב המקרים, כאשר הרישה אמתית, הסיפה אינה אמתית. זאת מכיוון שחוקים רבים פועלים על היהלום בכל זמן נתון ומשפיעים בין היתר על מקדם השבירה שלו בפועל. יוצא שמרבית המקרים הפרטיים של החוק הם יוצאים מן הכלל של החוק, כך שהוא לא באמת חוק. ב. ניתן להוסיף את הסייג - 'סטריס פאריבוס' על מנת לטעון שהטיעון אמיתי רק כאשר כל שאר ההשפעות מנוטרלות, או כאשר אין השפעות נוספות. ג. מכיוון שהחוק שיתקבל בתוספת הסייג הוא אמיתי רק באופן ריק - הוא אינו חל על אף מקרה פרטי במציאות (בהם פועלים ריבוי של כוחות, ולא רק אחד באופן מבודד). לכן, ההתניה שהחוק מבטא תמיד תהיה נכונה, אך רק מפני שהרישה שלה תמיד שקרית, או במילים אחרות: משום שההתניה אינה חלה על אף פריט, הקביעה שלה תמיד נכונה לכאורה - בלי הוכחה חיובית, אלא פשוט כי אין פרט המפריך אותה.

שאלה 17

מושג 'פרימיטיבי' דומה לאקסיומה בכך שמונחים אחרים מתבססים עליו ונגזרים ממנו, בעוד שהוא אינו מתבסס על מושג קודם, אלא מתקבל כאמיתי באופן אווידנטי ועצמאי. הוא שונה בכך שמושג פרימיטיבי מבטא באופן ספציפי חוק טבע, בעוד שההגדרה של אקסיומה היא פונקיוצנליסטית - היא ההיפותזה הראשונית, שמשמשת כדי להצדיק נוספות אבל לא מוצדקת ע"י אחרת. "לא נכון בכלל" במובן שהתשובה נותנת את החומר בזמן שהחוברת סתם מחרבנת לך במוח, התשובה לפי החוברת כזו: אקסיומה היא פסוק, משהו עם ערך אמת, שמשמש כדי לבסס ולהצדיק אמיתות של פסוקים נוספים; מושג הוא הגדרה, והיחס בין המושגים הוא היררכיה של משמעות, לא של הצדקה. ^ddrw02

שאלה 18

אנטי-ראליזם: לא יסכימו שישנם חוקי טבע כלל מושג פרימיטיבי: לא יסכימו, המושג הפרימיטיבי הוא ראשוני והכרחי (?) אוניברסליזם: לא יסכימו, חוקי הטבע עבורם הכרחיים, מתקיימים בכל העולמות האפשריים רמזי-לואיס: יסכימו. מה שהופך טענה לחוק טבע היא לא ההכרחיות שלה, אלא היותה חלק ממערכת אופטימלית מבחינת חוזק ופשטות גודמן-מקי: יסכימו. מה שהופך טענה לחוק טבע היא לא ההכרחיות שלה אלא התפקיד שלה, כטענה המשמשת לחיזוי. נכון

היפותזות כהכללות

• חזרה קצרה
  היפותזה באה להסביר ולחזות תופעות בעולם. היא מנסה לתאר סדירויות (regularities) בעולם באמצעות טענות כלליות. אלא שלא כל טענה כללית היא היפותזה - יש הבדל בין טענה כללית מקרית וטענה כללית דמויית חוק (כפי שהסביר גודמן). חוקי טבע הם טענות כלליות והכרחיות. יום טען שאין הכרח - ולכן דרוש לו קריטריון אחד להבחנה. יום טוען שהסדר שאנחנו מזהים בעולם ומנסחים בחוקי טבע אינו הכרחי, משום שאין מניעה עקרונית שהדברים היו אחרת. אנחנו לא תופשים את החוקים או את הסדר כדבר בפני עצמו. כלומר, עבורו התופעות קודמות לחוקי הטבע. המתנגדים ליום יטענו שהסדר בעולם הוא לא מקרי, אלא פועל יוצא של חוקי טבע, כך שחוקי הטבע קודמים לתופעות. טענות פרינג'יות יותר הן שאין חוקי טבע כלל, או שהם 'מושגי יסוד' שאינם ניתנים להגדרה.

• צורת הטענה הכללית (שהיא היפותזה או ברת השלכה) כל ה-Fים הם Gים. או אם P אז Q (כמו שלמדנו בהצרנות של כמתים בלוגיקה - מדובר באותו הדבר). נוסחה מדעית היא גם היפותזה! אם החוק הוא E=MC^2, זה שקול ל-'עבור כל X, אם הוא E, אז הוא שווה ל...', או ל-'כל E הוא שווה ל..'

• חוקי טבע הם לא רק טענות כלליות ואמתיות הן חוקי טבע, או היפותזות, אלא רק כאלה שהן גם הכרחיות. השאלה היא מה הקריטירון להבחנה בין טענה מקרית וטענה דמוית חוק. טענה יכולה להיות דמויית חוק ושקרית! העיקר הוא שלו הייתה אמתית, היא הייתה חוק טבע. טענות שיש להן צורה דמוית-חוק הן 'מועמדות' להיות חוק טבע. כידוע, אין לנו אמצעי לאישור של היפותזות אלא רק לאישושן - ולכן כל טענה היא תמיד דמוית-חוק, ולעולם לא חוק טבע בוודאות.

טענות דמויות-חוק מאפשרות הן להסביר והן לחזות תופעות, ויש להם מאפיין חשוב נוסף - הן מאוששות ע"י המקרים הפרטיים שלהן! (טענה מקרית, למשל 'בכל פעם שיורד גשם יש לי כובע', לא מאוששת על ידי כך שיורד גשם ויש לי כובע, כי זה מקרי לחלוטין ולא מעיד על התצפית הבאה, הדברים יכלו להיות אחרת). זה בדיוק מה שגודמן בא להגיד עם בעיית האינודקציה החדשה. כאשר משהו מתקיים בכל המצבים האפשריים שהיו יכולים להקיים - המשמעות היא שהוא מתקיים בכל המצבים נוגדי המציאות - counterfactuals. כאן הדברים כבר מתחברים: כאשר אנחנו מחליטים אם טענה היא דמוית חוק (ברת השלכה), גודמן כבר הסביר שהמשמעות היא שזו תתמוך בפסוקי תנאי נוגדי מציאות.

המאפיינים של חוק טבע הם: 1. הסבר 2. חיזוי 3. אישוש ע"י מקרה פרטי 4. נוגדי מציאות

השאלה היא מה התכונה המייחדת חוק טבע - כלומר קיימת ברשימה הזו ולא ברשימת המאפיינים של הכללה מקרית.

• פתנ"מ כקריטריון: יש הטוענים שהתמיכה בפתנ"מ היא הקריטריון עצמו, אלא שיש הסכמה שתכונה זו לא יכולה להיות התשובה - המושג של חוק טבע הוא זה שמגדיר את הפתנ"מ (בנוגד מציאות, הדברים היחידים שהכרחי שישארו זהים ועקביים הם חוקי הטבע - כלומר שפתנ"מ הוא תקף רק אם המרכיבים שלו הם חוקי טבע). לא ניתן להגדיר פתנ"מ תקף שלא בעזרת המושג 'חוק טבע' ולכן הגדרת חוק הטבע כתומך פתנ"מ תהיה מעגלית. ‎ בעיה נוספת היא שיש הטוענים כי טענות דמויות חוק אינן תומכות בכל פתנ"מ - בעולם המנוגד מספיק לאפשרות שלנו, לא רק מצב העניינים יכול להיות שונה, אלא גם החוקים עצמם! ניתן להגיד שחוקי הטבע תומכים רק בפתנ"מ ששוררים בו אותם חוקי טבע כמו במציאות שלנו - אלא שזו, שוב, הגדרה מעגלית - החלטנו שהפתנ"מ מבטא חוק טבע, ושגבולות ההיסק באמצעותו הם ההיצמדות לחוקי הטבע, שעלינו כנראה להגדיר מראש... המשמעות היא שתהמיכה בנוגדי מציאות היא סימפטום לבד, ולא מהות

• הגדרה של חוק הטבע על ההגדרה שלו להיות ממצה ומוציאה (למדנו עוד בפיל יוונית) הגדרה חזקה מדי כאשר היא נוקשה ומוציאה פרטים שאמורים להיכלל בתחם הדיון שלה. הגזרה חלשה מדי אינה מוציאה מספיק ומאפשרת לפרטים לא קשורים להיכלל

• אריסטו האמין שמושג Z הוא תמיד שילוב של 'סוג' שותף (genus) ושל 'מבדל' (diffrentia)
  המבדל הוא זה שתוחם את הקבוצה בתוך קבוצת הסוג. הסוג הוא החלק הממצה (קובע את הההיקף המקסימלי)

• הכרחיות כקריטריון יש הטוענים שקריטריון הטענה דמוית החוק, או חוק הטבע,הוא ההכרחיות שהל טענות אלה. חוקי הטבע מכתיבים את המציאות ושולטים בה - כך שדבר לא יכול להתקיים בשונה מהם באופן הכרחי. המים לא יכולים לקפוא בלי שהנפח שלהם יגדל - גשם יכול לרדת מחר בלי שאלבש כובע שוב.

• שתי ביקורות של יום בראשונה - יום מטיל ספר במושג ההכרח, איך אינו שולל אותו לחלוטין. בשניה הוא שולל לחלוטין את ההכרח.

הטיעון האפיסטמי נגד ההכרח

קשור לבעיית האינדוקציה של יום. יום היה אמפריציסט והאמין שמקור הידע היחיד הוא החושים - בעוד שההכרח איננו רושם חושי. האמת היא שאנחנו רואים רצף של אירועים, ולא רואים שום הכרח הקושר ביניהם. אין הצדקה להאמין בקיומו. לפעולה המתואמת לכאורה של האירועים קוראים 'צמידות תמידית' - כלומר הופעתם העקבית עד כה של האירועים בסמוך זה לזה. יש הצדקה להאמי בצמידות התמידית, אך לא בהכרחיות או סיבתיות. אין בכך שלילה, אלא רק אמירה שאנחנו רואים רק צמידות תמידית. העניין הוא שהצמידות נובעת מההכרח או הסיבתיות, אבל לא להפך. (כזכור, יום מסביר את הנטיה להאמין בהכרח באמצעות פניה לפסיכולוגיה - בני אדם מפתחים התניות בעקבות ציפיה פסיכולוגית לפגוש בסדירויות, כלומר לכך שנסיון העבר יהיה זהה לנסיון העתיד.

(עוד אפשרות היא 'גורם שלישי' מקשר בעקיפין - אולם גם כאן לא נחוש את ההכרח...)

הטיעון המטפיזי נגד ההכרח

יום מציג שתי הבחנות לגבי טענות אמתיות: יש כאלה שהן אפריוריות, ויש ואפוסטריוריות יש כאלה שהן הכרחיות, ויש וקונטיגננטיות בקיצור - 'המזלג של יום'. (למדנו כבר, אין חדש, לא אכתוב שנית...)

יום על המזלג: ישל הקולחל יעבט חרואב םיתי ישואה רקחמה וא לכשה יאשומ לכ הדבועבש םיייעו (Relations of ideas) םיגשומ ןיב םיסחי רמולכ ,םיגוס הרבגלאה ,הירטמואיגה יעדמ םיכייש ןושארה גוסל .(Matters of fact) הגשהה ךרד לע םא ,םייאדו םהש םייוויחה לכ הרצקבו ,הקיטמתיראהו עוביר טפשמה .(Demonstration) תפומה ךרד לע םאו (Intuition) הרישיה ןיב םייקתמה סחיה תא אטבמ םיבציה יש יעוביר םוכסל הווש רתיה תא אטבמ םישולש לש יצחל םיווש שמח לופכ שולש טפשמה .וללה תורוצה ךותמ יוליגל םיתי הז גוסמ םיטפשמ .וללה םירפסמה ןיב םייקתמה סחיה והשלכ םוקמב יוצמש המב תולת לכ אלב תאזו ,אדירג הבשחמה תולועפ תותימאה ויה ,םישלושמ וא םילוגיע עבטב ומייקתה אל וליא םג .םוקיב .ןתוקהבומו ןתואדו לע תורמוש סדילקוא חיכוהש םיקדב םיא ,ישואה לכשה לש רחאה ואשומ םהש ,הדבועבש םיייע ,ויהיש לככ תובר הלא ויהי ,םתותימאל תויארה ןיא ףאו ,ןפואה ותואב הדבועבש ןייע לכ לש ודוגי .תומדוקה הלא ומכ גוסה ותואל תוכייתשמ

המשך למזלג של יום

• משמעות המזלג של יום היא שטענות הקשורות לחוקי הטבע הן אפוסטריוריות וקונטיגננטיות, לכן הן לא מבטאות קשר הכרחי מטבען. הקשרים בין תופעות בטבע אינם הכרחיים ויכלו לא להתקיים. הפעם המשמעות היא לא רק שאין הצדקה לטעון להכרחיות, אלא שהדברים הם חד משמעית לא הכרחיים. הטענה הקודמת הייתה אפיסטמית כי עסקה בהכרת ההכרח, בעוד טענה זו היא מטאפיסית משום שהיא עוסקת במבנה המציאות.

• האם יום היה יומיאני? המשמעות המושרשת של 'עמדה יומיאנית' היא - עמדה הגורסת כי חוקי הטבע אינם הכרחיים. יש הטוענים שיום עצמו לא קרא לשלול את חוקי הטבע ('מהפכה קופרניקאית', שינוי פרדיגמה מוחלט) אלא היה קרוב יותר לדקארט: מוטרד מהספק, כלומר מחוסר היכולת לנמק ולהסביר את חוקי הטבע.

הטיעון הסמנטי נגד ההכרח

• לאמפריציזם קיימת גם 'גרסה סמנטית' שמכונה 'אימותנות' (verificationism).
  העמדה הבסיסית של האימותנות היא שמשמעותם של פסוקים היא משמעותם האמפירית - כלומר, מצב העניינים הממשי בו הם יחשבו לאמיתיים. (המשמעות של 'יורד גשם' כפסוק אמיתי היא תצפית של גשם יורד, וכפסוק שקרי - כהיעדר תצפית כזו). עבור עמדה זו, פסוק שאין לו תנאי אימות אמפיריים הוא חסר פשר מראש (דומה לעקרון ההפרכה). יום טען שאנחנו לא מכירים בהכרח, אלא ב-'צמידות תמידית', כך שלהכרח אין משמעות אמפירית ולכן השימוש במושג 'הכרח' הוא חסר פשר. מנגד, יש עמדה אימותנית שתטען שהמשמעות האמפירית של 'הכרח' היא בדיוק תצפית של 'צמידות תמידית', כך שהכרח הוא פשוט שקול לצמידות התמידית מראש. עמדה זו תתקשה לתת חשבון אמיתי על ההבדל בין מה שמכונה תצפית מקרית ומה שמכונה חוק טבע.

משמעות העמדה היומיאנית

• תמונת העולם של יום מה הוא בעצם ההסבר החלופי של יום ל-'חוקים' שאנו מזהים בטבע, אם אינם חוקים הכרחיים? החוברת מסבירה ככה: ייתכן שישנן ריבוי של תופעות בעולם, שאינן משפיעות זו על זו או מקיימות שום סוג של קשר; בהינתן מספיק תופעות, תמיד נוכל לזהות תבניות משותפות בין חלקים מהן, וכך לטעון שאנחנו רואים חוקיות המקשרת אותן במונחים של סיבתיות, השפעה, הכרח וכו' - אלא שזו מקריות צרופה, הנובעת ממדגם גדול מספיק. במילים אחרות: "בהינתן אוסף מקרי של תופעות בלתי קשורות, אם האוסף גדול דיו, בסופו של דבר נצליח לאתר בו סדר, ואף להנהיג מחקר מדעי (שהוא למעשה חיפוש שיטתי ומבוקר אחר סדר)" (מהחוברת). ‎ ‎ המשמעות היא שאין כל ערובה שהסדר שזיהינו ימשיך להתקיים גם בעתיד. זה תואם את ההתנהלות המדע: תיאוריה שנחשבה עד כה ל-'נכונה' תיזנח ברגע שתוכח כשקרית. ^7d19vm

• תפקיד ההכרח לפי יום יום טוען שלמושג ה-'הכרח' (שהוא שולל כמובן) תפקיד דומה לזה של האלים, או של חומרים דמיוניים בשם 'קלוריק' (ההסבר המקורי לטמפרטורה), שהם למעשה אמצעים לא-מדעיים לתיאור העולם - הסברים אבדוקטיביים חסרי ביסוס נוסף, המאפשרים לנו 'לקשר' חוליות בטבע בלי גורם מקשר מוחשי.

• התער של אוקהם היא הקביעה לפיה בהינתן שני הסברים אפשריים, בעלי 'כוח הסברי' (ביסוס) שווה, יש להעדיף את זה שנשען על פחות הנחות - 'הפשוט יותר'. לפי עמדה זו, ההסבר של יום עדיף על תמונת העולם המקובלת, הכוללת את ההכרח, פשוט משום שלא-להניח את ההכרח זה פשוט יותר מלהניח אותו. עם זאת, זה גם מקרה טוב כדי להראות כמה טיפשי העיקרון הזה... כמובן שהשאלה היא לא רק הפשטות של ההסבר היומיאני, אלא הכוח ההסברי שלו! (שהוא לא גבוה לפחות בבחינה ראשונית).

• תחתית השורה לגבי ההבדל בין חוק טבע להכללה: לפי העמדה היומיאנית, ניתן להציע כמה תשובות. לפי הראשונה, אכן אין שום הבדל בין טענה הכרחית למקרית. פרשנות זו מבקשת לזנוח את מושג ההכרח למרות האינטואיטיביות שלו, מאחר שלפעמים יש אינטואיציות שגויות, ומוטב לזנוח אותן למרות הקושי שבכך, כדי להתקרב אל האמת. מדובר במהפכת פרדיגמה של ממש. לפי השניה, ישנו קריטריון אחר מלבד ההכרח המא]שר לבצע את ההבחנה. נלמד כמה גישות. סטרוסון קרא למטאפיזיקה המשקפת את האופן שאנחנו כבר חושבים על המציאות כ-'מטאפיזיקה מתארת' ולמטאפיזיקה המבקשת לתאר את המבנה הנכון של המציאות בעולם, כלומר את האמת שאינה אינטואיטיבית, 'מטאפיזיקה מתקנת'. המטאפיזיקה של יום היא כמובן מתקנת - אין הכרח.

עמדות יומיאניות

• מחפשים את ה-X של יום הגענו עד כה לצורת הטיעון שבתמונה. מטרת החלק הראשון של הנוסחה היא למצוא את כל הטענות הכלליות האמתיות, ומטרת החלק השני - ה-X הדרוש לנו, היא להבחין בין הכללה מקרית וחוק טבע. למדנו ש-X יכול להיות ההכרחיות, אלא שהעמדה היומיאנית שוללת את זו. נסקור כמה אפשרויות ל-X, קריטריון ההבחנה, היומיאני.

• 1 - חוקי טבע אינם מוגבלים לפרטים מסוימים אפשרות זו תטען ש-X הוא 'שאינה חלה רק על פרטים מסוימים' - כלומר, עליה לחול על קטגוריה כללית כלשהו, ולא על פרטים. עם זאת, כל חוקי הטבע שייכים לטבע האחד בלבד, כלומר ליקום. כל טענה דמוית-חוק מתקיימת ביחס לפרט היחיד שהוא היקום שלנו. לכן, הצעה זו חזקה מדי.

• 2- חוקי טבע אינם מוגבלים בזמן ומקום הרעיון פשוט - יש הכללות מקריות הנוגעות למקום וזמן מסוימים, למשל 'כל האנשים יושבים' כאשר אנחנו בחדר שכולם בו יושבים. עם זאת, החוברת טוענת שישנן טענות הקשורות לזמן ומקום שהן בין היתר חוק טבע - למשל מהירות הצניחה של עצם בעל תכונות פיזיקליות מסוימות. אני לא מסכים, לפחות לא מהטעם הזה - מהירות הצניחה של עצם בכדור הזה תלויה בחוקי טבע רחבים יותר... על כל פנים, ההגדרה חזקה מדי לפי החוברת. (לחשוב אם יש דוגמה יותר מוצלחת...) ^4uza5p

• 3 - חוקי טבע אינם ריקים ישנן טענות כלליות רבות החלות על המושאים שלהן מכוח 'עקרון ההתפוצצות', הכלל הלוגי לפיו התניה שהרישה שלה שקרית יכולה להנביע כל סיפה. למשל: הטענה "אם פרה היא מעופפת, אז היא שוקלת 500 קילו" נכונה לגבי כל פרט בעולם, כי הרישה שקרית, ולכן פסוק ההתניה אמתי. רק פרה מעופפת שלא שוקלת 500 קילו תהפוך אותו לשקרי. אינטואיטיבי לטעון שטענה מסוג כזה היא לא ביטוי של חוק טבע,אלא שלעתים היא כן - כך למשל, חוק האינרציה (עצמים מתמידים במסלולם עד שמופעל עליהם כוח חדש) אינו מתקיים בשום מקום ביקום, מאחר שתמיד ישנם כוחות המופעלים על אובייקט. במילים אחרות, ישנן הכללות המתממשות רק בקירוב - כך שישנם חוקי טבע 'ריקים' (= שאין להם מקרים פרטיים בכלל). לכן גם זו חזקה מדי.

• 4 - חוקי טבע מנוסחים במונחים כלליים גישה זו טוענת שחוק טבע מנוסח במונחים שהם כלליים, כלומר לא משתמשים ב-'שמות פרטיים' (אם של אדם או של מקום, זמן, אירוע). המחסום הזה קל מאוד לחדירה, שכן תמיד אפשר להמיר שם פרטי בביטוי כללי שהוא המקרה הפרטי היחיד שלו - 'גיליאו' הוא 'מגלה תאוצת הנפילה החופשית', 'כאן' זה ' בעיר חיפה' וכו'. לכן, הגדרה זו היא דווקא חלשה מדי.

• 5 - חוקי טבע מנוסחים במונחים ברי השלכה עמדה שהכרנו מגודמן, ושמקי (Mackie) החיל על שאלת חוקי הטבע. פרדיקט בר השלכה הוא כזה שניתן להשלכה מקבוצת מקרים קיימת למקרה עתידי חדש. הקריטריון שמציע גודמן להבחנה בין פרדיקטים ברי השלכה וכאלה שאינם הוא 'השרשה' - פרדיקט מושרש הוכיח את עצמו בכך שהוא שימש בעבר בהכללות מוצלחות. יש לנו ניסיון חיובי איתו. מקי ממשיך את גודמן ומציע להגדיר חוק טבע כ-'הכללה אמתית על העולם, אשר מנוסחת במונחים ברי השלכה'. ‎‎
  קרל פופר הציג ביקורת על הגדרה זו: הוא נתן דוגמה של העוף 'מואה' שנכחד, שבגלל וירוס מסוים שהיה קיים בסביבה שהתקיים בה (ניו זילנד) חיו לא יותר מ-50 שנה. עם זאת, בתנאים אופטימליים הם יכולים לחיות יותר. הטענה 'כל מואה חי עד 50 שנה' נכונה בהכרח, שכן אין יותר מואה, ואלה שהתקיימו נחשפו לוירוס ומתו בטרם עת. על אף שההכללה אמתית ומנוסחת במונחים ברי השלכה (אנחנו מבצעים בהצלחה הרבה הכללות בנוגע ל-'שנות חיים' ול-'מואה', הם מושרשים) - מדובר במקריות גורפת ולא בחוק טבע.

• טיעון גוש הזהב ממשיך את הביקורת של פופר על הגדרת חוק הטבע של מקי via גודמן. ההכללה 'כל גוש אורניום שוקל פחות מאלף טון' נכונה בהכרח - אורניום מתפרק כשהוא מגיע ל-'מאסה קריטית' מסוימת שהיא נמוכה מאלף טון. ההכללה 'כל גוש זהב שוקל פחות מאלף טון' נכונה במציאות שלנו (מעולם לא נמצא מטיל שאפילו קרוב לזה) - אך אין חוק פיזיקלי שמונע באופן עקרוני את ההתגבשות של גוש זהב במשקל אלף טון. לכן, שוב, מדובר במקריות גורפת ולא בחוק טבע - אך לא ניתן להבחין בין השניים. הבעיה הגדולה שמעורר טיעון גוש הזהב היא שההכללה באשר למשקל הזהב נכונה לפי כל הקריטריונים האנטי-יומיאניים! היא לא פרטית, לא נעוצה בזמן ומקום, היא לא ריקה (חלה על גושי זהב), היא מנוסחת במונחים כלליים ומושרשים. ועדיין - ברור שמדובר במקריות בלבד.

עמדת רמזי-לואיס

• העמדה האנטי-יומיאנית האחרונה והחזקה ביותר היא של ההוגה דיוויד לואיס, המשייך אותה לפרנק רמזי, לכן היא מרונה עמדת רמזי-לואיס.

• התמונה האקסיומטית היא הגישה להבנת התאוריה המדעית בה דוגלים השניים. לפי התמונה האקסיומטית, תאוריה מורכבת מהיפותזות המחוברות בקשרי הסבר: המשמעות היא שהתאוריה היא מערכת בה היפותזות נובעות מהיפותזות קודמות המסבירות אותן. זהו מבנה היררכי של נביעה לוגית, כך שכל ההיפותזות נובעות מהקודמות להן ונקראות תאורמות, עד לראשונות שאינן נובעות מאף היפותזה קודמת ומכונות אקסיומות. אב הטיפוס של מערכת דדוקטיבית כזו היא הגאומטריה האאוקלידית. ככל שתאוריה תומכת ביותר היפותזות, היא נחשבת לחזקה יותר. ככל שתאוריה נשענת על פחות אקסיומות, היא נחשבת פשוטה יותר. התאוריה האופטימלית היא זו המוצאת את הצירוף של מירב החוזק והפשטות. (ברור שבין השניים יש מתח: עוד אקסיומות זה עוד חוזק, אבל פחות פשטות -- הרעיון הוא למצוא את האיזון האופטימלי שימקסם את שני המדדים).

• הקריטריון של רמזי-לואיס הוא שטענה היא חוק טבע רק אם 'היא הכללה אמתית על העולם, שהיא חלק ממערכת אקסיומטית אופטימלית'. כלומר, טענה היא חוק טבע רק אם היא נובעת מהתאוריה המיטבית הקשורה בתחום החלות שלה. עמדה זו פותרת את טיעון גוש הזהב בכך שהיא תקבע: אורניום לא שוקל יותר מאלף טון בגלל הכללה הנובעת מחוקי מכניקת הקוואנטים, שהיא המערכת האקסיומטית המיטבית בתחום הרלוונטי. ההכללה על גושי הזהב אינה נובעת משום תאוריה חזקה, לכן היא לא חוק טבע - הצלחנו לאבחנה כמקרית.

• המשמעות של מערכת אופטימלית רמזי-לואיס הם יומיאניים ולא מאמינים בהכרח כלל. לכן הטענה היא שתאוריה אופטימלית מסבירה את הדברים באופן המיטבי (המשלב באופטימליות פשטות וחוזק) - ולא באופן 'ה-נכון' ביותר. אין תאוריה שהיא נכונה יותר מתאוריה אחרת כי כולן אינן משקפות את האמת.

• הביקורת על עמדת רמזי-לואיס היא שאין לנו אינדיקציה כי חוזק ופשטות הם אכן אינדיקציה לאופטימליות של תאוריה. מדובר בשתי תכונות שניתן על פניו למדוד, אך מי אמר שתאוריה היא לא מוצלחת דווקא ככל שמתקיימים יותר קשרים בין התאורמות שלה? או ככל שהיא מנביעה תצפיות בפחות שלבים? הם בחרו באופן שרירותי, כך נדמה. ‎ מעבר לכך, קשה מאוד ליישם את עמדת רמזי-לואיס בפועל, שכן היא דורשת שנבדוק האם הטענה שבפנינו נובעת ממערכת אקסיומטית אופטימלית. רוב המדענים אינם מסדרים את הטענות שלהם במבנה דדוקטיבי היררכי, ותידרש לכך עבודה רבה. מעבר לכך, לעתים קרובות יש גרסאות שונות של אותה המערכת ואי-בהירות בהשוואות הקשורות לחוזק או לפשטות. ‎ מענה אפשרי לביקורת הוא שעובדות יכולות להיות נכונות מבלי שהן נגישות לנו. רמזי-לואיס ביקשו לבסס הבחנה עקרונית בין חוקי טבע להכללות מקריות (או מקריות גורפת), והצליחו בכך. הם לא טענו שהקריטריון שלהם נגיש לנו (לפחות ברוב המקרים, הוא אינו) - אך עדיין יש משמעות לטענה שלהם.

• הדמיון לעמדה הפונקציונליסטית
  עמדה פונקציונליסטית היא כזו הקובעת שזהות האובייקט מכוננת על ידי התפקיד שלו במערכת שהוא מתקיים בה. למשל: דוושת גז וברקס הן אותו הדבר, אנחנו מזהים אותן לפי תפקידן במכניקה הפנימית של הרכב, או אפילו לפי מיקומן על הרצפה. ‎ יש בכך דמיון לעמדת רמזי-לואיס, הטוענים למעשה שההבחנה בין תאורמה ואקסיומה אינה פנימית לטענה - אלא קשורה למיקום שלה במערכת הטענות, כלומר בתאוריה. האם היא מנביעה בלבד או גם נובעת? באותו אופן - הכללה היא נכונה עבורם לא מכוח עצמה, אלא רק מכוח ההקשר שלה, בתנאי שהיא נובעת ממערכת אקסיומטית אופטימלית. ‎ גם גודמן שותף לעמדה זו, וטוען שהכללה שהיא 'חוק טבע' היא כזו "המשמשת לחיזוי", כאשר אין לה ייחוד פנימי, אלא רק בהקשר שלה - השתמשנו בה לחיזוי. (מושרשות היא תכונה יחסית... לא אימננטית). במילים אחרות: טענה היא חוק טבע משום שהיא משמשת לחיזוי, ולא משמשת לחיזוי משום שהיא חוק טבע. ‎ נוכל לבצע קישור אם נוסיף לטענה של גודמן תוספת מתבקשת: שהכללה אמתית משמשת לחיזוי בגלל שהיא חלק בתאוריה אופטימלית - אז נגיע למצב שהעמדה של רמזי-לואיס נובעת לוגית מהעמדה של גודמן.

‎

עמדות אנטיי-יומיאניות

• הבעיה בעמדות יומיאניות היא שמידת הסדר העצומה שאנו מוצאים בעולם לא מאפשרת לקבל בנוחות את הטענה שהוא מקרי. נדמה שזה צירוף מקרים קיצוני מדי ובלתי מתקבל על הדעת. פרד דרטסקי (Destske), מייקל טולי (Tooley) ודיוויד ארמסטרונג (Armstrong) מבססים יחד את העמדה האנטי-יומיאנית המודרנית.

הטיעונים של טולי ושל דרטסקי

• שני הטיעונים באים להתעקש על האינטואיציה של ההכרח - כלומר, לטעון שהעמדה היומיאנית מתעקשת שלא להתייחס לעובדה ניכרת בעולם, שקיימת בו הכרחיות ולא רק תבניות מזדמנות. אין להם טיעון של ממש, אלא רק דרכים להעצים את אי הנוחות האינטואיטיבית העולה מהעמדה היומיאנית. לכן הם מהווים מעין פתיח לעמדה - מניעים לחפש פתרונות אנטי-יומיאניים, ולא הפתרונות עצמם.

• הטיעון של טולי מציע מצב בו יש 10 סוגי ישים בעולם,כך שישנם 55 מפגשים אפשריים בין שני ישים; רק 54 מפגשים נצפו בפועל, והשאלה היא מה יקרה כאשר יתרחש המפגש ה-55: אפשרות P או Q. העמדה היומיאנית טוענת שלא ניתן לדעת, או אפילו שאין מה לדעת - מה שאנחנו מכנים חוק טבע נגזר מצמידות תמידית שאנו מזהים בעולם, והמפגש ה-55 עדיין לא זוהה בשום צורה. האינטואיציה אומרת שיש תוצאה קבועה-מראש למפגש מוגדר מראש.

• הטיעון של דרטסקי טוען שאם חוק הטבע הוא טענה מהצורה "כל ה-Fים הם Gים", אז בממידה ש-K ו-F הם מונחים המציינים בדיוק את אותם האובייקטים ('מונחים שווי הוראה'), אז גם ההכללה "כל ה-Kים הם Gים" תהיה מהצורה של חוק טבע (מהצורה הזו וגם אמתית), בעוד שהיא עשויה לבטא קשר מקרי בלבד בין K ל-G. למשל: 'לכל היהלומים מקדם שבירה X' לעומת 'לכל אבני החן המפורקות מכריית קימברליט מקדם שבירה X'. היהלום הוא אבן החן היחידה המופקת מכריית קימברליט, כך ש-F ו-G הם שווי הוראה ושתי ההכללות האמתיות, ואמנם, לפי העמדה היומיאנית הנימוק שלהן שווה ערך (שתיהן נובעות מזיהוי של צמידות תמידית בעולם). עם זאת, האינטואיציה אומרת שהטענה של K היא מקרית בלבד. עמדת רמזי לואיס יכולה להשיב לדרטסקי שהטענה של K נובעת מתאוריה אופטימלית ולכן נראית טובה יותר. מקבל לגמרי, מבוסס ^mtbn6b

מענה לביקורת היומיאנית על ההכרח

• נזכיר את הטיעונים הטיעון האפיסטמי של יום טוען רק שאין לנו הוכחה להכרח (אנחנו לא רואים הכרח ולא יכולים לבדיל בינו ובין מקריות גורפת). הטיעון המטאפיזי נשען על המזלג של יום טוען שאין הכרח כלל. הסמנטי טוען שאין פשר להגדרה של חוקי טבע במונחים של הכרח.

מענה לביקורת המטאפיזית

• הטיעון נשען על ה-'מזלג של יום' כהנחה
  ומעבר לכך נראה שהלוגיקה שלו סולידית. לכן, על מנת להפריך את הביקורת, יש להפריך את החלוקה של יום בין סוגי הטענות. בשנות ה-60 וה-70, מהפכה פילוסופית בעולם הפילוספיה האנליטית שכנעה את מרבית הקהילה הפילוסופית שהחלוקה שגויה. מדובר במהפכת ה-'תאוריה ההוראתית של משמעות' (referential theory of meaning), שהמובילים שלה היו קריפקה (Kripke), פאטנם (Putnam) ורות ברקן מרכוס (Barcan-Marcus). אחת המסקנות העיקריות של התאוריה הוא שאין קשר בין החלוקה בין הכרחיות ומקריות לחלוקה בין אפריוריות ואפוסטריוריות. טענות חושיות יכולות להיות הכרחיות, ורציונליות מזדמנות. טענה זו מפריכה את המזלג של יום, ומבוססת בעיקר על הספר של קריפקה: 'שמות והכרח'.

• תורת המשמעות עוסקת במשמעותם של ביטויים שונים בשפה, המחולקים לסוגים: תארים, עצמים, מילות קישור וכו'. עד שנות ה-70, שלטה בתחום התאוריה התיאורית של המשמעות - (descriptive theory of meaning) הטענה שהמשמעות של שם פרטי הוא תיאור מיידע מסוים - כלומר תיאור כללי החל על פרט יחיד. למשל: 'דקארט' הוא 'מגלה הגאומטריה האנליטית'. במילים אחרות השם הפרטי הוא קיצור של תיאור מיידע. אלא שיש בטענה זו קשיים: יכול להיות עולם אפשרי שבו דקארט לא מתעסק במדע אלא מתרכז בפילוסופיה, ומישהו אחר מגלה את הגאומטריה האנליטית. בעולם זה, האם השם 'דקארט' מתייחס פתאום, נניח, לניוטון? ברור לנו שבעולם אפשרי זה, דקארט נשאר דקארט, בעוד התיאור המיידע ששימש להגדרה של דקארט, אינו באמת חל עליו.

• שם פרטי הוא מציין קשיח לפי התורה ההוראתית, כל שם פרטי הוא 'מציין קשיח', כלומר מציין המתייחס לאותו הפרט ללא תלות בפרטים 'ביוגרפיים' לגביו (כלומר - בלי צורך לתאר אותו בשפה כללית), ולכן הוא מציין את אותו האובייקט בכל העולמות האפשריים. זאת לעומת מציין לא קשיח, כמו למשל תיאור מיידע מהסוג "מגלה הגאומטריה האנליטית" - שעשוי לחול על פרט אחר בעולמות אפשריים שונים. מסקנה זו הוביאה לירידה מהירה של התאוריה התיאורית ולעלייתה של התאוריה ההוראתית - דבר שהיו לו השלכות גדולות על תחומים רבים, למשל על חוק טבע. זה שינוי 'תאורטי' מאוד, אבל מסתבר שהמון תאוריות מדעיות ופילוסופיות התבססו על ההבחנות כגון המזלג של יום; אהבתי, זו תובנה אלמנטרית עם השלכות עמוקות. ^2avnfg

• טיעון אפוסטריורי הכרחי הודגמה הניתנת היא כזו: נניח ש-'דקארט' ו-'קרטזיוס' הם אותו האדם, כידוע לנו בעולמנו. מדובר בשמות פרטיים, קרי במציינים קשיחים, גם ששני השמות אמורים לציין את אותו הפרט בכל העולמות האפשריים. עכשיו נגיד שמישהי מכירה את דקארט רק בשמו זה ('דקארט'), ולא ידעה ש-'קרטזיוס' הוא שם נוסף שלו. עבורה, הטענה "דקארט הוא קרטזיוס" תהיה חידוש גדול - היא נדרשה לידע נסיוני על מנת להתוודע לכך (לפגוש אותנו, שיודעים זאת ומספרים לה). עם זאת, מרגע שהיא יודעת שמדובר בשם פרטי נוסף של דקארט, היא אמורה להבין את מה שנאמר בהתחלה - שדקארט הוא קרטזיוס בהכרח (בכל העולמות האפשריים). לכן, הפסוק הוא גם אפוסטריורי וגם הכרחי. אם היה שקרי, עדיין היה כזה: היה זה הכרחי שדקארט וקרטזיוס יתייחסו לשני פרטים שונים בכל העולמות האפשריים. המשמעות היא 'שן חדשה' במזלג של יום, והפרכה של הטענה הראשונה המרכיבה את הטיעון המטאפיזי, כך שהוא אינו אמיתי. זה סופר מעניין, אני לא יודע אם אני מקבל את הטענה ששם פרטי מתייחס לאותו הדבר בכל עולם אפשרי. תלוי איך מגדירים את הדבר... בעולם אפשרי אחר, הכינוי המגניב 'קרטזיוס' נשאר פנוי והוא ניתן לשפינוזה... בעולם אפשרי אחר, אבא של דקארט היה חצי גרמני ו-'קרטזיוס' היה רנה שפיגלר ^c3ecln

• הקשר בין הכרח לעולמות אפשריים להבנתי השימוש האנליטי ב-'עולמות אפשריים' הוא חידוש של הזרם ולא משהו עתיק יומין, ובכל זאת, 'עולמות אפשריים' תמיד התקיימו בלוגיקה בצורה של 'מצבי עניינים'. עבור כל טיעון, יש לנו 'עולמות אפשריים' כמספר המצבים האפשריים עבור ערכי האמת של מרכיביו. אם קריפקה מוכיח שטיעון המגדיר שם פרטי הוא בעל אותו ערך אמת בכל העולמות האפשריים, הוא למעשה טוען שהוא הכרחי, שאין מצב עניינים בו ערך האמת שלו שונה.

• מספק במקריות לשלילת המקריות עד כה תאוריית ההוראתיות הראתה שאין לנו ערובה למסקנת הטיעון המטאפיזי של יום - כלומר, אין לנו סיבה להניח שהכללה אפוסטריורית היא הכרחית ולא מקרית, מכיוון ששתי האפשרויות קיימות. התאוריה הולכת צעד נוסף קדימה וטוענת שלמעשה, כל הטענות המבטאות חוקי טבע הן הכרחיות. המהלך המאפשר זאת הוא הרחבת המשפחה של המציינים הקשיחים כך שתכלול גם סוגים טבעיים (אקסטנציות שניכרות לנו באופן טבעי, קווין). ההנחה היא שכאשר אנחנו מדברים על תופעה טבעית וכללית כמו "מים", "חום" וכו' - אנחנו מדברים על אותו הדבר בכל עולם אפשרי. היא נשענת על אינטואיציה. טענות לגבי חוקי טבע הן הכללות המתקיימות בין שני סוגים טבעיים. המסקנה היא שזהויות מדעיות הן הכרחיות אפוסטריורית. פעילות המדע היא חשיפה של אמיתות הכרחיות, שאינן ניתנות לידיעה אפריורית. לדעתי זה קצת בעייתי: מה אם יש עולם שבו לא ניתן לתפוס את המים אלא כחלק ממערכת מושגית אחרת לגמרי, הכוללת גם עוד דברים, שהיא לא שגויה כמו שהיא פשוט 'מסמנת 'באופן שונה ולא מבדילה את המים ממשהו שלדעתנו, בעולם זה, הוא אחר? ^99wmgl

• אמיתי בהכרח ושקרי בהכרח החוברת נכנסת לעניין חשוב: מה אם נתונה לנו הטענה "מים הם H2O", שהיא הכללה המתקיימת בין שני סוגים טבעיים? הם אמורים להיות מציינים קשיחים, כך שבכל עולם אפשרי, המסקנה אמתית. אלא שלבסוף, יום אחד, נטעה ונגלה שמים מעולם לא היו H2O. המשמעות היא פשוט שהפסוק הוא שקרי בהכרח והיה כך כל הזמן הזה - 'H2O' ו-'מים' התייחסו תמיד לאותם הדברים, שלא היו זהים. בכל אופן הפסוק אינו מקרי. זה בסדר, חשבתי לרגע שזה נכנס לעניין יותר מעניין. הבעיה היא לא במקרה שלמושגים הייתה משמעות קבועה, שטעינו לגביה מלכתחילה - אלא לאופן ההתהוות של המושג ומשמעותו. בעולם אפשרי, למושג יש משמעות אפשרית אחרת. ^u1e69w

• קונטיגננטי אפריורית אמרנו שאין קשר בין הדיכוטומיות מקרי-הכרחי ואפוסטריורי-אפריורי בכלל. לכן נגזר שיש גם טיעונים שניתן לדעת אותם מראש, בלי ידע נסיוני, ולמרות זאת הם מקריים בלבד. לא מתחייבים ממשמעות המושגים. איך זה? החוברת נותנת דוגמה: 'מחבר ה-'הגיונות' חיבר את 'הגיונות'. ניתן לדעת בהכרח ומראש שמחבר ההגיונות חיבר את ההגיונות, אלא שזו עובדה מקרית בלבד - ישנו עולם אפשרי בו לא חיבר את 'הגיונות', ולכן הפרט שעליו מצביע המושג 'מחבר ההגיונות' (בהתאם לתאוריית ההוראתיות, בה השם הפרטי מצביע על אותו הפרט בכל העולמות*) אינו 'חיבר את ההגיונות' בכל העולמות האפשריים. זה מאוד מעניין ואני לא כזה בטוח מה אני חושב. בוא ניקח משפט כמו 'כובש החלל כבש את החלל' - על פניו, אפשר לגזור באופן אפריורי, מתוך משמעויות המושגים, ש-'כובש החלל' הוא זה שכבש את החלל. עם זאת, לא נראה שיש מישהו שכבש את החלל. אני חושב שערך האמת של הטענה 'כובש החלל כבש את החלל' הוא תמיד אמת, באופן אפריורי, בעוד שהשאלה 'מה היחס של כובש החלל לעולמינו' היא אפוסטריורית (ולא הכרחית...). באותו אופן - זה ברור שמחבר ההגיונות חיבר את הגיונות, והשאלה האפוסטריורית והמקרית היא האם מחבר ההגיונות מתקיים בעולמינו ובאיזה אופן. ^rm8vjv

• עמדת התאוריה ההוראתית לא כולם מקבלים את התאוריה ההוראתית, גם כיום. עם זאת, הרוב המכריע של הפילוסופים מקבלים את קיומם של פסוקים הכרחיים אפוסטריורית, ולכן גם את ביטול ההפרדה הדיכוטומית של 'המזלג של יום'. לכן, רובם יסכימו שהטיעון המטאפיזי שלו נכשל.

מענה לביקורת האפיסטמית

• הטיעון נשען על אמפיריציזם אפיסטמי: הטענה שיש הצדקה להאמין רק במה שיש לנו ניסיון חושי שלו. גם פה, הלוגיקה של הטיעון די טובה, ולכן יש לתקוף את ההנחות שלו - נדמה שחד משמעית אין לנו ניסיון חושי של הכרח (ההנחה השניה), ולכן האמפריציזם האפיטסמי מסתמנת כמטרה.

• כיוון ראשון: החולשה של ההנחה בתמונת העולם הנוכחית של המדע ישנם הרבה ישים שאינם ניתנים לתצפית ישירה: אלקטרונים, שדות, כוחות וכו'. אלה מוכרים לנו רק לפי מה שהם עושים בעולם, העקבות שלהם, כאשר הם עצמם בלתי מוחשיים. נדמה שגם ההכרח יכול להיות דבר כזה, ובכל אופן, אם נבקש להטיל אותו בספק בגלל הטיעון האפיסטמי - נצטרך להטיל בספק את כל אותם ישים שהם בתשתית המדע המודרני. על כל פנים יום לא ממש הצדיק את עמדתו האפיסטמית, ולכן אנחנו לא נאלצים לקבל אותה.

• כיוון שני: יש לנו ניסיון חושי של הכרח זו עמדה אחרת המזוהה עם ג'ון דיכאס (Ducasse): ‎ ‎

  "[...] כל אחד מתנסה - ואני אומר מתנסה - לא מסיק - למשל, בכך שענף מסוים של עץ התכופף בגלל ציפור מסוימת שגרמה לכך (סיבתית) כשנחתה עליו." ^9ugv1v

והכי מזוהה עם אליזבת אנסקום (Anscombe), שלטענתה, עצם העובדה שיש לנו מושג של סיבתיות מעידה על התנסות ישירה בסיבתיות, אחרת לא ברור מאיפה המושג הזה הגיע להכרתנו. מי שמאמין שניתן להתנסות בסיבתיות, שולל את הטיעון האפיסטמי של יום על ידי שלילת ההנחה שלו, של אמפריציזם אפיסטמי.

מענה לביקורת הסמנטית

• הטיעון נשען על אמפריציזם סמנטי ההנחה שפסוק שווה ערך לתנאי האימות האמפיריים שלו, ואם אין כאלה, אז הוא חסר פשר

• ההתמודדות דומה להתמודדות עם הטיעון האפיסטמי כלומר, הטענה היא שהמדע נשען בפועל על הרבה מאוד ישים שמשמעותם אינה יכולה להיות תנאי האימות האמפיריים שלהם, מאחר שאין כאלה. הם אינם מוחשיים. ולא רק שהמדע נשען על ישים רבים כאלה, גם השפה הטבעית לא יכולה באמת להתקיים בלי שימוש בישים שאינם מוחשיים. כאשר אני אומר "מנהל בית הספר השעה אותי" - כיצד אפשר לראות בחושינו את העובדה שאדם הוא מנהל בית הספר, או את עובדת ההשעיה? אין תצפית התומכת במשפטים מאוד יומיומיים.

העמדה האנטי-יומיאנית של ארמסטרונג-דרטסקי-טולי

• פגשנו נסיונות אנטי-יומיאניים מול 'האתגר השלילי' קרי: התמודדות עם הביקורת היומיאנית על מושג ההכרח. כעת נכיר את ההתמודדות עם ה-'אתגר החיובי' - להציע הסבר אלטרנטיבי לקיומו ולטבעו של ההכרח.

• העמדה פותחלה על ידי השלושה במקביל באופן די פלאי, בלי קשר, בשנות ה-70. הם הגיעו מרקעים אינטלקטואליים שונים, למסקנה שחוקי טבע הם יחס הכרחי בין 'אוניברסלים'. כמובן שניתן להגיד שהרעיון שחוקי טבע הם יחסים בין אוניברסלים מתחיל אצל אפלטון, אבל הם הגיעו אליו שוב בהקשר של חוקי טבע.

• העמדה בפשטות לפי העמדה, לדברים בעולם יש תכונות, כאשר בין התכונות מתקיימים קשרים. הקשר המתקיים בין תכונות הוא קבוע, וחל על כל אובייקט שיש לו את התכונות האלה. העצם הוא האינדיבידואציה, והתכונות הן אוניברסליות, לכן נענות לחוקים אוניברסליים. במילים אחרות: כל קשר בין תכונות הוא הכרחי. לכן, כשאנחנו בוחנים טענה המציגה קשר בין תכונות, עלינו לשאול האם קשר זה מתקיים. אם הוא מתקיים אז הוא הכרחי. כשאומרים שמים מתרחבים כשהם קופאים, אנחנו נדע שיש בעולם קשר בין תכונת הקיפאון וההתרחבות, ולכן זו טענה הכרחית; כשאומרים שמים שקופאים במקפיא שלי מקבלים ריח של לימון - נדע (לא משנה איך) שאין 'קשר בין התכונות הללו - כך שמדובר בטענה מקרית. (בין אם אמתית או שקרית).

• אוניברסלים לא כל התכונות האפשריות מקיימות קשרים הכרחיים. ישנן תכונות 'חיוביות' שיש להן קיום עצמאי, למשל 'כחול' או 'בעל גובה של עשרים מטר', בעוד יש תכונות שקיימות רק כנגזרת של תכונה אחרת: למשל 'כבד ממני', 'בהיר מחברו', לתכונות העצמאיות קוראים אוניברסלים והן היחידות שמתאימות לביסוס קשר הכרחי. נוסחת חוק הטבע שמציעים השלושה היא למשה "כל ה-Fים הם Gים כאשר F ו-G הם אוניברסלים אשר מתקיים ביניהם קשר הכרחי'.

• מול טיעון גוש הזהב העמדה מחזיקה, ומדגימה את הכוח שלה. אנחנו יודעים שיש קשר הכרחי בין היותו של חומר אורניום למשקל הגוש המירבי שלו. אנחנו לא מודעים לקשר הכרחי בין היותו של חומר זהב למשקל הגוש המירבי שלו. לכן - יש לנו כאן מקרה של טענה על יחסים שאינם הכרחיים לעומת טענה על יחסים שהם הכרחיים - לכן אחת היא חוק טבע.

• בהשוואה לרמזי-לואיס עמדת רמזי-לואיס היא החזקה ביותר במחנה היומיאני. היא מציעה ש-'מערכת אופטימלית' מאפשרת להבחין בין חוק טבע להכללה מקרית; השלישיה האנטי-יומיאנית תטען שהטענה שייכת למערכת אופטימלית רק מכוח יוצא של עובדה שהם עיוורים לה - העובדה שהיא טענה הכרחית, המדברת על יחסים בין אוניברסלים.

• היסטורית מעניין לחשוב על הקשר של הטענה לתאוריית ההוראתיות של המשמעות: ב-1972 ראה אור הספר של קריפקי, ונדמה שעולם הפילוסופיה געש בחיפוש אחר חלופות לעקרונות שנבעו מהמזלג של יום.

ביקורת על העמדה

• מה הוא ההכרח של האנטי-יומיאנים? ארמסטרונג מציין שה-'הכרח' שהוא מדבר עליו, המתקיים בין אוניברסלים, אינו לוגי (אינו נובע מההגדרות המשתתפות בו), אינו מטפיזי (אינו נכון בכל העולמות האפשריים, אפשר היה שחוקי הטבע יהיו שונים), ואינו אפיסטמי (אי אפשר לדעת באופן אפריורי שמים קופאים במאה מעלות, נניח). אפשר להגיד שההכרח שהם מדברים עליו הוא הכרח נומי - הכרח שאינו מתקיים בכל העולמות האפשריים, אלא בכל העולמות האפשריים המתקיימים בהם אותם חוקי טבע (כמו בעולם האקטואלי). הבעיה היא שזו הגדרה מעגלית - אנחנו שואלים מה הוא חוק טבע, ואומרים שחוק טבע הוא הכרח המתקיים בכל העולמות שיש בהם אותם חוקי טבע; לכן אנחנו נותרים בלי 'קצה' שיאפשר לנו לזהות את חוקי הטבע בעולמנו, וכך לזהות חוקי טבע לפי התאמתם לעולמות בעלי חוקים זהים.

• נסיון נוסף ומשמעות ההכרח ניתן לטעון שההכרח הנומי מתקיים בכל העולמות הקרובים לעולם האקטואלי - זהו אפיון מעומעם, אבל נניח לרגע שהצלחנו למצוא הגדרה לסוג ההכרח המדובר. בכל אופן - הטענה היא שההכרח שהאנטי-יומיאנים מדברים הוא במהותו לא יותר מ-'הכרח' יומיאני: הם לא הסבירו לנו מה הוא 'הכרח', מה הוא מקורו וכיצד הוא פועל בעולם - הם רק אפיינו אותו כצמידות תמידית המתקיימת בכל העולמות האפשריים הקרובים לזה שלנו - כלומר שההכרח הוא עדיין לא יותר מצמידות תמידית 'על פני השטח'. ללא הבהרה חיובית של מושג ההכרח - נאבד העוקץ האנטי-יומיאני. (ארמסטרונג מציע שקשר הכרחי הוא זהה במשמעותו לקשר סיבתי, ושקשר כזה אינו מתקיים בין פרטים אלא רק בין סוגים, קרי בין אוניברסלים).

• בעיית יישום ההגדרה נניח שאנחנו סומכים על הגישה האנטי-יומיאנית, כיצד נוכל לדעת אם הכללה נתונה אכן מבטאת יחס הכרחי בין אוניברסלים? נניח שאמרנו: 'הברק תמיד מגיע מהעננים', ומישהו חולק עלינו. לנו נדמה ברור שזהו יחס הכרחי, אבל איך נוכל להוכיח זאת? כל מה שנגיש לתפישה שלנו הוא רק הצמידות התמידית בין האירועים. במגבלות התפישה האנושית, הקשר ההכרחי בין אוניברסלים, אם קיים, לא נגיש לנו. אני חושב שהרבה מעבר לכך, יש כאן מעגליות עמוקה מזו שתוארה: כדי לדעת שטענה נוגעת לחוק טבע, כלומר מבטאת יחס הכרחי, עלינו לדעת מראש אם יחס זה הוא הכרחי... התמודדות אפשרית עם בעיה זו היא בטענה דומה לזו של רמזי-לואיס: בשני המקרים, ניתן קריטריון שיישומו בפועל הוא קשה מאוד. נדמה שהוא קריטריון שברוב המקרים אינו נגיש להכרה האנושית. התשובה במקרה של רמזי-לואיס הייתה שהמטרה הייתה לטעון שיש קריטריון, כלומר שההבחנה מתקיימת, ושאין זה משנה אם הוא נגיש לנו או לא; כך גם לגבי העמדה האנטי-יומיאנית, ניתן להגיד שהמטרה הייתה לבסס את קיומה של ההבחנה ושל הקריטריון העקרוני שלה, ולא לטעון שהוא נגיש לנו בכל מצב או בכלל. ^0tp5iv

אנטי-ראליזם

• עמדת 'צד שלישי' הגורסת שאין חוקי טבע כלל, כך שזה לא משנה אם הקריטריון לזיהוי שלהם הוא הכרח (במחנה האנטי-יומיאני) או דברים אחרים (במחנה היומיאני).
  המחזיקים הבולטים בעמדה הם ננסי קרטרייט (Cartwright) ו-בס ון פראסן (van Fraassen).

הטענה של קרטרייט

• ישנם חוקי טבע שהם אמתיים 'באופן ריק' כמו שלמדנו מהקריטריון היומיאני: התניה שהרישה שלה שקרית תמיד, תהיה נכונה תמיד. כך שחוקים שמתקיימים רק בקירוב, כמו למשל החוק לפיו עצם מתמיד בתנועתו ללא הפרעה חיצונית - הם אמתיים רק משום שאין להם הפרכה, אבל אין לנו תצפית התומכת בהם באמת. באותו אופן, נכון שאם גוף לא מושפע על ידי כוח חיצוני, הוא מהבהב בצבעים... (כי הרישה אינה קורית).

• חוקי מדעי החברה והרוח יטענו אנשים שישנם חוקים כמו חוק ההיצע והביקוש, שניתן ללא ספק לצפות בהם מתממשים. עם זאת, מחזיקי העמדה הראליסטית יטענו שחוקים אלה אינם חוקים באמת - המחירים עשויים לעלות גם כשהביקוש יורד, בגלל השפעות נוספות על השוק. חוק שיש לו יוצאים מן הכלל אינו באמת חוק. לכן, בכל התחומים האלה, אין למעשה חוקי טבע כלל, והם לאו דווקא מתארים את עולמנו. ניתן להציע שלכל טענה במדעי הרוח והחברה יש להוסיף את הסייג 'סטריס פאריבוס' ('other things being equal'), האומר שהחוק מתקיים בהיעדר השפעות חיצוניות/נוספות. לכאורה, סייג כזה יכול להציל את חוקיהם של מדעי החיים והרוח, אלא שלפי קרטרייט, הסייג הזה רק יחזיר אותנו לבעיה הראשונית: כל החוקים יהיו אמתיים באופן ריק בלבד. הסיבה היא שאף מקרה פרטי אינו 'מתרחש בוואקום', תמיד פועלים מגוון כוחות והשפעות חיצוניות, כך ששוב, יש לנו חוק שאף מקרה פרטי לא מקיים אותו, ולכן הקביעה שלו לגבי כל המקרים הפרטיים היא נכונה, הרישה תמיד שקרית.

• חוקים 'מלאים' במדעי הטבע: אמנם אי אפשר להציל את החוקים במדעי החברה, אבל מה לגבי חוקים במדעי הטבע שאינם נכונים באופן ריק? למשל שצמח מסנתז אנרגיית שמש? יש צמחים, ואנחנו רואים שהם אכן מסתנזים. עם זאת קרטרייט טוענת דבר שאמור להיות פשוט לדעתה: אם החוק הוא 'אם צמח חי, אז הוא מסתנז קרני שמש', האז כאשר הרישה שלו אמתית, הסיפה שלו תהיה ברוב המקרים שקרית! הסיבה היא, שוב, שבכל מקרה פרטי פועלים מגוון חוקים וכוחות. הצמח עשוי להיות פעיל אבל חולה, במצב של תרדמת עונתית, עשוי להיות צמח שאינו ניזון רק מהשמש וכו'. אם שני גופים נפגשים, לא רק חוקי משוואות הכבידה חלים עליהם, אלא גם חוקי המטען החשמלי וכו'. "חוקי הפיזיקה משקרים" לטענתה - יש להם יוצאים מן הכלל בדיוק כמו לחוקים במדעי החברה. ‎ גם לחוקים במדעי הטבע, ניתן להציע את סייג 'סטריס פאריבוס' כדי 'לבודד' אותם - בהיעדר השפעות חיצוניות, חוק הכבידה אמיתי. אלא שגם כאן נחזור לבעיה הראשונית: אף מקרה פרטי ממשי אינו מקיים את הרישה (אירוע מסוים בהיעדר השפעות חיצוניות), ולכן הטענה שאם הרישה הזו אמתית, אז הקביעה של החוק מתקיימת, היא תמיד אמתית באופן ריק בלבד. אין הפרכה, אבל אין אישוש.

• לסיכום העמדה
  • קרטרייט טוענת שחוקי טבע ניתנים לניסוח כפסוקי תנאי, בעלי רישא וסיפא
  • בפסוקים אלה הרישא אמנם אמתית, אבל הסיפא תהיה שקרית, מפני שהתנאים בעולמנו אף פעם לא אידאליים - בצורתו הטהורה, אף חוק אינו מתקיים באמת
  • אם נוסיף לחוק את הסייג 'סטריס פאריבוס' (all else being equal), נוכל 'למסך' את ההשפעות החיצוניות של חוקים נוספים, אך נהפוך את הרשיה של הפסוק לשקרית במרבית המצבים - כך שהוא אמיתי באופן ריק בלבד
  • המשמעות היא שבנוסח המקורי, חוקי הטבע הם טענות שקריות (לפחות באשר לעולם שלנו), ובנוסח המתוקן - הם אמתיים באופן ריק בלבד.
  • אין חוקי טבע שהם אמיתיים באופן שאינו ריק

• תגובות אפשריות לקרטרייט תגובה אפשרית ראשונה היא שקרטרייט לא מבינה נכון את המשמעות של חוק טבע: המטרה של חוק טבע היא לא לתאר איך אובייקטים מתנהגים בפועל, אלא את הנטיה הטבועה בהם. הנטיה עשויה לבוא לידי ביטוי בתנאים מסוימים אבל אינה הכרחית מיד. הבעיה בתשובה זו היא שהיא מכניסה מימד שאיננו אמפירי לתמונה המדעית - לא ניתן לראות או למדוד נטיות, ולא ברור למעשה על מה הן נשענות. לא חסכוני אונטולוגית (התער של אוקהם וכו'). ‎ תגובה שניה תטעו שעל כל גוף, בכל זמן נתון, פועל ריבוי של חוקים - כאשר כל אחד מהם אמיתי, וההתנהגות הממשית של הגוף היא סך כל ההשפעות של החוקים שחלים עליו. החוברת אומרת שזה נקרא 'סופר חוקים', אבל אני מתקשה לדמיין עולם בו זו לא התמונה המדעית הרווחת...
  לפי החוברת - לקרטרייט יש תשובות מעניחינות לרעיון של 'סופר חוקים'! מעניין מאוד, לקרוא על זה ^dklf9a

הטענה של ון פראסן

• יש יותר מדי דרישות מחוקי טבע! ואן פראסן הוא זה שהגה את טיעון 'גוש הזהב' החשוב. הוא טוען שכל הנסיונות להגדיר חוק טבע כשלו, מפני שיש יותר מדי דרישות מחוק טבע:
• טענה כללית
• אמתית
• המאפשרת להסביר תופעות
• וגם לחזות תופעות
• המאוששת באמצעות תצפיות לפי פראסן, אין היפותזה מדעית שתענה על כל התנאים הללו. מכיוון שהיפותזה שעונה עליהם היא חוק טבע, הרי שאין בנמצא חוק טבע.

• האלטרנטיבה: סימטריה לפי פראסן, זה לא שצריך להוריד את הדרישות, אלא שהדבר היחיד שמקיים אותן אינו חוק טבע - אלא תכונת הסימטריות. (נכתב בספר שלו 'חוקים וסימטריה') אחד המעניינים עקרונות הסימטריה הם 'שינויים' - 'טרנספורמציות' - המותירים תכונות מסוימות של האובייקט ללא שינוי. הטרנספורמציות הן 'מערכת ייחוס', כאשר האובייקט נותר 'אינווריאנטי' (invariant) תחת הטרנספורמציות. מושא השאיפה העליון של התאוריה המדעית לפי פראסן הוא הסימטריות: ‎

  "[...] ברמה הבסיסית ביותר של חשיבה תיאורטית [...] שוכן המרדף אחר סימטריות" Laws and Symmetry ^gm3chg

• גורל חוקי הטבע כמו במקרה של קרטרייט, גם כאן הטענה היא שאין חוקי טבע - הפעם כי אין היפותזה מתאימה. מאחר שהתאוריה לא מבוססת על חוקי טבע, אין צורך למצוא להם הגדרה טובה.

חוקי טבע כיסוד פרימיטיבי

• נפטרים משאלת חוקי הטבע הטענה היא שלהסברים חייב להיות גבול כלשהו: כאשר יש לנו מערכת היררכית של הצדקה או של משמעות, בה פרט נשען על הפרט הקודם לו, יש לנו לבסוף שתי אפשרויות:
• מבנה מעגלי - בו הטיעונים אינם באמת מעוגנים במשהו חיצוני ויציב, אלא 'צפים', כך שההקבלה הרווחת היא לספינה או רפסודה.
• סיום שרירותי: בסיס המורכב מ-'אקסיומות', או מושגים שאינם מוגדרים, עליהם מתבססת השרשרת.

• פרימיטיבים מושגים מהסוג המתאים למבנה 2, 'השרירותי', נקראים פרימיטיביים. מושג פרימיטיבי הוא כזה המשמש להגדרה של מושגים אחרים, אך אינו ניתן להגדרה בעצמו. (באמצעות מושגים אחרים). חשוב לשים לב שזה שונה מ-'אקסיומה': אקיסומה קשורה להצדקה ולערכי-אמת, כלומר, אקסיומה היא משפט שאנחנו מזהים כנכון ולכן משתמשים בו לזיהוי של משפטים נוספים כנכונים; 'פרימיטיבי' קשור למשמעות ואולי עדיף לחשוב על מילון - הפרימיטיבי מופיע בהגדרות של מושגים אחרים, אך אין אף מושג המופיע בהגדרה שלו, ואין לו הגדרה כלל איזה פרימיטיביים קונצנזואליים יש? ^1fqne6

• זו לא באמת עמדה אנטי-ריאליסטית טים מודלין Maudlin גם מסכים עם העמדה הזו - אי אפשר להגדיר חוק טבע כי הוא פרימיטיבי. אבל בכל אופן - שניהם מאמינים שיש חוקי טבע! רק שהם בלתי ניתנים להגדרה. בכך הם לא באמת אנטי-ריאליסטיים, אלא פשוט לא מאמינים שיש טעם לחפש הגדרה לחוקי טבע.

• האם זו עמדה שונה כ"כ משל הריאליסטים? בסופו של דבר, גם היומיאנים והאנטי-יומיאניים המאמינים בחוקי טבע, וגם האנטי ריאליסטיים המאמינים שחוקי הטבע הם מושגים פרימיטיביים, מאמינים שבסופו של דבר צריך לעצור את שרשרת ההגדרות בשלב בו הגענו למושגי יסוד - כלומר מושגים שלא ניתנים לביסוס באמצעות אחרים, פרימיטיביים. ההבדל היחיד הוא שהאנטי-ריאליסטיים עוצרים בחוקי הטבע, בעוד הריאליסטיים הולכים שלב אחד נוסף ומבקשים למצוא מושגים פרימיטיביים יסודיים יותר שבכוחם להגדיר את חוקי הטבע. אם כן - גם הריאליסטיים מאמינים ב-'מושגים פרימיטיביים'.

סיכום

• שאלות מפתח
• האם יש בכלל חוקי טבע? - רק קארטרייט באמת חולקת על זה, אולי גם פראסן
• האם המושג 'חוק טבע' ניתן להגדרה או שהוא פרימיטיבי? - פראסן ומודלין בלבד יגידו שלא
• האם 'הדבר הנוסף' הדרוש להגדרת חוק הטבע כדי להוציא את ההכללות המקריות הוא 'הכרחיות'? - פה אנו נחלקים ליומיאניים ואנטי-יומיאניים
• האם מה שהופך הכללה לחוק טבע הוא מאפיין פנימי או חיצוני שלה? - רמזי-לואיס וגם גודמן-מקי מחזיקים בעמדה פונקציונליסטית, לפיה התשובה היא מאפיין חיצוני. לעומתם - עמדה יומיאנית שמאמינה שהאוניברסליות הפנימית של ההכללה הופכת אותה לחוק טבע.

• הסכמות מפתיעות שרוב הפילוסופים שלמדנו חולקים:
• חוקי טבע הם מהצורה 'כל ה-Fים הם Gים'
• הכללה היא חוק טבע רק אם היא אמתית
• חוקי הטבע הם אוניברסליים, חלים בכל זמן ומקום ועל כל פרט מתאים
• דרוש להם מאפיין נוסף, שיוציא את ההכללות המקריות (טיעון גוש הזהב).

• טבלה כי למה לא