מטלת מנחה 11 לקורס 'פילוסופיה של המדע' (20202) 1

מגיש: אנטוניו דורון (ת.ז 318155272)
למנחה: סמסטר 2025ב

שאלה 1)

א. _הציגו את בעיית האינדוקציה הקלאסית (של יום).

בעיית האינדוקציה הקלסית של יום עוסקת בהצדקה הרציונלית של עקרון האינדוקציה: הסקה של חוקי טבע כלליים מתוך תצפיות חושיות המהוות מקרים פרטיים שלהם. העקרון מניח שתצפית חושית המתאימה לחוק כללי (הנובעת ממנו בהינתן שהוא אמיתי) אמנם לא מאשרת אותו בוודאות, אך מעלה את האפשרות שהוא אמיתי ובכך תורמת ל-'חוזק' האינדוקטיבי שלו. במילים אחרות: ההנחה היא שהמדגם הנבדק בתצפיות שלנו מייצג את כלל האוכלוסיה הרלוונטית. יום מטיל ספק בהנחה זו, ושואל מדוע אנו מאמינים שנסיון העתיד יהיה דומה לנסיון העבר שלנו, כך שניתן להסיק מנסיון העבר לגבי העתיד. לטענתו, בכל היסק אינדוקטיבי מובלעת טענה בעד 'עקרון אחידות הטבע', לפיו "מקרים, שמהם לא היה לנו ניסיון, דומים בהכרח למקרים שמהם היה לנו ניסיון, ומהלך הטבע מתמיד לעולם בצורה אחת קבועה". אם טענה זו שקרית, אז בכל הטיעונים האינדוקטיביים נכללת הנחה שקרית, ולא ניתן להסיק באמצעותם דבר. יום מחלק את הטענות האפשריות ל-'עובדתיות' ו-'מושגיות': הראשונות עוסקות בעובדות נסיבתיות ומסתמכות על ניסיון חושי, בעוד האחרונות נובעות ממשמעות המושגים הנכללים בהן ונשענות על שיקולים רציונליים. קאנט מכנה את החלוקה 'המזלג של יום': לפי פרשנותו, טענות מושגיות (אצלו: 'אנליטיות') עוסקות בידע אפריורי והכרחי, בעוד טענות עובדתיות (אצלו: 'סינתטיות') עוסקות בידע נרכש ומקרי. עבור יום, 'עקרון אחידות הטבע' הוא טענה מקרית, משום שאנחנו יכולים עקרונית לדמיין עולם בו הוא אינו מתקיים. לכן, יש להוכיח אותו כטענה סינתטית, באמצעות נסיון החושים. בעיית האינדוקציה היא שעל מנת שנסיון העבר המוצלח שלנו בהיסקים המניחים את עקרון האחידות יעניק תוקף לעקרון, עלינו להניח את המבוקש - שניתן להשליך מנסיון העבר אל העתיד בצורה של היסק כללי. על מנת להצדיק את עקרון אחידות הטבע, עלינו להניח מראש שהוא אמיתי. המשמעות היא שההליך האינדוקטיבי נשען על טיעון מעגלי, כך שאין לו הצדקה תקפה ואמינותו מתערערת.

ב. כיצד מציע גודמן להתמודד עם הבעיה?

גודמן מציג נסיון הגנה על עקרון האינדוקציה, לפיו ההצדקה המעגלית של העקרון איננה מהווה בעיה, מאחר שכל שיטות ההיסק נשענות על טיעונים אינדוקטייבים מעגליים. לטענתו, האינדוקציה עוסקת בטיעונים חזקים ולא בטיעונים וודאיים, ובהתאם לא ניתן לספק לה הצדקה דדוקטיבית וודאית. מעבר לכך, אף להליך הדדוקטיבי עצמו אין הצדקה דדוקטיבית: היסק דדוקטיבי מוצדק ע"י פניה ל-'קאנון' של כללי דדוקציה פורמליים, אשר נשענים על 'נהגים דדוקטיביים' מקובלים המשמשים כאקסיומות. כלומר: השיטה הדדוקטיבית מוצדקת באופן אינדוקטיבי, בהתאם לנסיון העבר המוצלח שלנו בצורות מסוימות של דדוקציה. גודמן מקבל את אופן ההצדקה הזה ורואה בו סוג מיוחד ותקף של מעגליות, מסוג 'איזון החזרי': מערכת המקיימת 'שיווי משקל' בין כללי היסק צורניים למקרים פרטיים של היסק, התומכים זה בזה. המערכת 'יוצאת מאיזון' אל מול כללי היסק או היסקים חדשים, ומתפתחת על ידי ברירה מחודשת של המרכיבים שלה, על מנת שיעלו בקנה אחד והמערכת 'תחזור לאיזון'. גודמן מחיל טענה זהה על ההליך האינדוקטיבי: הוא רואה בו כמערכת של 'איזון החזרי' בין כללי היסק אינדוקטיביים הנשענים על אינדוקציות ברורות מאליו, ואינדוקציות חדשות המתבצעות לפי אותם הכללים. המסקנה היא שהמעגליות בהצדקת ההליך האינדוקטיבי אינה פסולה, ובעיית האינדוקציה מתבטלת. השאלה המתבקשת לאחר הפתרון היא בנוגע לתוכן הקאנון של כללי האינדוקציה.

שאלה 2)

א. הציגו את חידת האינדוקציה החדשה

'בעיית האינדוקציה החדשה' נוסחה ע"י נלסון גודמן ועוסקת בהיעדרה של מערכת אינדוקטיבית פורמלית המסוגלת להבחין בין היסקים חזקים להיסקים שאינם חזקים (היעדרו של 'קאנון'). הבעיה מכונה 'בעיית התיאור' (של צורת ההיסק האינדוקטיבי החזק), לעומת 'בעיית הצידוק' של יום. היא מתחילה מביקורת על רודולף קרנפ, אשר דגל ב-'עקרון ניקו', לפיו תצפית המתאימה להכללה מאששת אותה, תצפית סותרת מחלישה אותה ותצפיות שאינה חלה עליהן באופן ישיר אינן משפיעות עליה. גודמן מציע דוגמה של שק הנשלפים ממנו כדורים אדומים, כאשר כל כדור מהווה אישוש להכללה 'כל כדור בשק הוא אדום'. הוא טוען שאם נחשוב על פרדיקט כמו 'S', שמשמעותו 'אדום לפני זמן t וכחול אחרי זמן t', אז אם t היא נקודה בהווה או בעתיד, כל כדור שנשלף אישש את ההכללה 'כל כדור בשק הוא S' לא פחות מאשר את ההכללה המקורית. המשמעות היא שלאחר זמן t, עקרון ניקו תומך בתחזיות עתידיות סותרות: מצד אחד, מסתבר שהכדור הבא שישלף יהיה אדום, ומצד שני, בזכות אותן התצפיות בדיוק, מסתבר שיהיה כחול (מכיוון שהוא 'ירול'). הטענה מביאה את גודמן להבחין בין הכללות 'מקריות', המבטאות תכונות אפשריות אך מזדמנות של פריטי המדגם, ולא יכולות לתמוך בתחזיות מסוג "אילו... אז..." ('פסוקי תנאי נוגדי מציאות') - ובין הכללות 'דמויות-חוק', המבטאות חוקי טבע הכרחיים ויכולות לתמוך בתחזיות כאלה. אלא שהוא מעמיק את הבעיה באמצעות דוגמה המתאימה להכללה דמוית-חוק: בהינתן תצפיות של אזמגרדים בצבע ירוק, בהתאם לצורת ההיסק הכללית שמציע עקרון ניקו, ההכללה 'כל האזמגרדים ירוקים' זוכה לאישוש. עם זאת, גודמן טוען שההכללה 'כל האזמגרדים ירולים', כאשר המשמעות של 'ירול' היא 'ירוק אם נמדד לפני זמן t וכחול אם נמדד אחריו', זוכה לאישוש שווה ערך בהינתן התצפיות (אם התבצעו לפני t). המשמעות היא שהעקרון תומך בתחזיות אבסורדיות, ומפיק מאותן התצפיות תחזיות סותרות. חוזקו נפגע בהתאם לחוקים שלו עצמו, מכיוון שמקרה פרטי של הכללה המתאימה לו בצורתה מוביל למסקנה חלשה. 'פרדוקס האזמגרדים' מראה שגם כאשר ההכללה היא דמוית-חוק, אין בנמצא כלל צורני המאפשר להבחין בין הכללה רלוונטית וחזקה להכללה בלתי-רלוונטית ואבסורדית באופן שאינו מתייחס לתוכן המסוים שלהן.

ב. כיצד מגיע קווין להתמודד עם הבעיה?

גודמן הציע פתרון ראשוני לבעיה בצורה של קריטריון להבחנה בין פרדיקטים 'ברי השלכה', מהם ניתן להסיק הכללות חזקות (כמו 'ירוקים'), ופרדיקטים שאינם ברי-השלכה ומובילים להכללות תלושות (כמו 'ירולים'). בעקבותיו, קווין מציע קריטריון משלו להבחנה בין סוגי הפרדיקטים: פרדיקט בר-השלכה הוא כזה שהאקסטנציה שלו, קבוצת הפריטים שהוא חל עליהם, היא 'סוג טבעי': דומות בין פריטים בעולם הניכרת באופן מידי ומבלי שידרש לכך רקע מושגי. קווין מנמק את הקריטריון באמצעות הפסיכולוגיה האבולוציונית, לפיה ההבחנה ביחסים של דומות בטבע היא מהותית ליכולת הלמידה האנושית והפכה ליסודית בהכרה האנושית בתהליך של ברירה טבעית, וכמו כן באמצעות הביהביוריזם, לפיו בני אדם למדים באמצעות התניה, כלומר מפתחים הרגלים וציפיות בהתאם לנסיון העבר שלהם (גם זאת, מסיבות אבולוציוניות). פרדיקט שאינו חל על סוג טבעי אינו בר-השלכה, ובמקרה של התנגשות, קווין קובע שיש לבחור בפרדיקט המבטא סוג טבעי (נאמין שהאזמגרדים ירוקים ולא 'ירולים'). קווין מבחין בין סוגים טבעיים 'אינטואיטיביים' ו-'תאורטיים': סוג טבעי אינטואיטיבי הוא דמיון שניתן לזיהוי מידי - למשל השתייכותם של האזמגרדים לקבוצת הדברים הירוקים; סוג טבעי תאורטי הוא דמיון שניתן לזיהוי לאחר היכרות עם התוכן - למשל השתייכותם של האזמגרדים לקבוצת הדברים המשקפים בחזרה קרני אור. קווין סבר שסוג תאורטי מבטא ידע מפותח יותר, ושאם הכללתו מתנגשת עם הכללה של פרדיקט טבעי-אינטואיטיבי, יש לתת לו את העדיפות.

לפרט על עקרון ניקו ולחדד את התפקיד של דדוקציה במחשבה של יום...