סיכום ביניים ליחידה 1
//עד כה הצגנו שלוש תשובות על השאלה מניין אפשר לשאוב עקרונות מוסריים: דת, רלטיביזם (חברה), סובייקטיביזם (מצפון אישי).
//החוברת מתריעה מראש: עמדה מוסרית דתית, רלטיביסטית, או סובייקטיסטית מוחלטת ונוקשה מדי לעולם אי-אפשר להפריך לגמרי ועל כן תמיד אפשר להשליך אותן על בעיה מוסרית ולקבל תשובה דוגמטית שהיא לא בדיוק לא-נכונה, אבל גם לא בדיוק מספקת תשובה. ננסה לדון בשאלות בהמשך בקצת יותר נואנס לאחר שהגדרנו שלוש עמדות נפוצות מאוד, ולא בהכרח שגויות, שלעת עתה נניח להן.
//החוברת מסיימת בהבהרה ממש, ממש חשובה: הגישות שהוזכרו למעלה הן במידה רבה קריאת תיגר על תורת המוסר כפי שהתפתחה במערב. אנחנו ננסה לעסוק דווקא בפנים של תורת המוסר הזו ובמקומות בהם היא מצליחה לגבור או להציע פתרונות.
//ובטיעון מעולה - הטיעון של סוקרטס בקריטון בעצם מנפנף הצידה את כל שלושת הגישות האלה. הוא אומר שם - זה שהאלים אוהבים את החסידות מפני שהיא חסידות זה טיעון מעגלי שלא מלמד אותי דבר על המהות הפנימית של החסידות! על טבעו של המוסר כנפרד מהדת, מטעם אישי או מתועלת חברתית.
//קריטון הוא אבן פינה כמובן בפילוסופיה של המוסר, אבל גם של המדינה! //בקיצור כמה דגשים חשובים על מאפייניה של פילוסופיית המוסר שכן נדבר עליה: 1. מבקשת לדון במשפטי המוסר במישור העקרוני ("האם המעשה עולה בקנה אחד עם עקרונות מוסריים כלליים ובעלי תוקף" - לא עוסקת בניתוח מקרים לגופם בלבד).
דמיון: גם ביומיום וגם בפילוסופיה אנחנו מנמקים, ובאופן טבעי זה מביא אותנו לעתים קרובות לנימוקים עקרוניים, אבל ההסתמכות לא מפורשת וחשובה כמו בפילוסופיה אולי.
//עקרונות מוסריים - PRINCIPLES, חוקים כלליים, שלא קשורים לגופו של מקרה ספציפי. ניתן לדון כך במוסר. סיבות שעולים למישור הזה הן שאנחנו נוטים לחשוב שמה שיפה עבור בן אדם אחד יהיה יפה עבור כל בני האדם, ושמפאת אילוצי הזמן שמתלווים לכל בעיה מוסרית במציאות, נעדיף שיהיו לנו חוקים מנחים מוגדרים מראש שיאפשרו לנו לפעול במהירות הנדרשת בפועל.
//קיקרו - הוגה דעות ומדינאי רומי, מאה לפנה"ס (100 BC). הגדיר את הפילוסופיה אמנות החיים, כשהתכוון בעיקר למוסר.
//יש סדר חשיבות לעקרונות: כל עיקרון ספציפי נשען על עיקרון כללי יותר, שקודם לו בחשיבות. לכן, למשל, סוקרטס טוען שאין להשיב רעה תחת רעה - מפני שאין להרע לאיש. העיקרון הכללי יותר מצדיק את המקרה הספציפי יותר שמוכל בו.
//אבל בין אם נחשוב בעקרונות מוסריים או בתכליות אנושיות כמו יום, הרי שהטיעון של יום תקף - כל עיקרון נשען על עיקרון כללי יותר, או כל תכלית מהווה אמצעי לתכלית הבאה, אבל מה יש בראש הפירמידה? חייב להיות שם משהו שמהווה את ראש השרשרת, כלומר עיקרון שעומד בפני עצמו מבלי להישען על עיקרון כללי ממנו, או תכלית שהיא בפני עצמה ולא מהווה אמצעי לשום תכלית נוספת.
//במציאות לרוב האנשים יש כמה עקרונות מנחים שמנחים אותם באופן לא סדור, מובילים אותם לחוסר עקביות, שגיאות ודילמות מוסריות.
//כאמור הפילוסופיה של המוסר מבקשת לכונן אותו כתחום דעת אובייקטיבי (לא נכון, של תורת מוסר מסוימת במערב עד שלב מסוים ועם שוונצים וכו'), ולכן תרצה לעמוד על עקרון או עקרונות עליונים ולהיות שיטתית ומנומקת.
כל משנה סדורה בפילוסופיה של המוסר צריכה לכלול: (1) עיקרון עליון או מערכת עקרונות עליונה (2) אופן הצדקה לעיקרון או לעקרונות כעליונים (וקיימים...) (3) קוד מוסרי המקבל את תוקפו מן העיקרון או העקרונות (אתיקה, כללים להתנהגות שנגזרים מהעקרון/ות).
//מגדירים את התקופה שלנו של דעיכת הדת כתקופה של משבר מוסרי. החוברת מציעה שתורת המוסר מבקשת להציל אותנו מהמשבר על ידי כינון של מוסר לא-דתי. אני מציע לחוברת להשלים 300-400 שנה שהיא ישנה בהן כנראה...
//אחלה סיכום לתהליך שעשינו ביחידה - התחלנו ממשימה צנועה עבור הפילוסופיה של המוסר. לענות על השאלה "מה עליי לעשות". זו שאלה שמתקיימת תמיד ברמה היום יומית והרווחת, וברמה הפילוסופית הסדורה. נוכחנו שמתוך שיח יום יומי על הגיונות ונימוקים לפעולותינו, אנחנו מגיעים להנמקה ואף לדיון על אופן ההנמקה ההולם למשפטים מוסריים. אנו עוברים מדיון לגופו של עניין, למישור העקרוני המבקש לגזור קביעות מוסריות כלליות שיכולות להוות כללים מנחים אוניברסליים. על מנת לבסס קביעות כאלה גילינו שאנחנו חייבים לפתור את השאלה בדבר עקרון או עקרונות עליונים. אלה מהווים את המרכיבים למשנה פילוסופית מוסרית סדורה - שעליה ניתן לקיים דיון מקצועי, אובייקטיבי ושיטתי.
//מושגיאדה: אתיקה נורמטיבית, מטא-אתיקה:
הקדמה: כאמור ראינו איך השאלה שלנו השתנתה מעט. מ"מה עליי לעשות", עברנו ל"מה אנחנו עושים כאשר אנחנו מנסים להשיב על השאלה - 'מה עליי לעשות'". לא מדובר בשאלה או עיון בנושא מוסריותן של אפשרויות פעולה - אלא שאלה בדבר אופיו של המוסר, הקשר שלו לפעולות, ובאופן כללי אופיין של הקטגוריות המוסריות.
אנחנו מחלקים את הדיון הפילוסופי במוסר לשלוש רמות:
- מטא-אתיקה (גם: "סדר שני")
- אתיקה נורמטיבית (גם: "סדר ראשון")
- אתיקה יישומית
אתיקה נורמטיבית: אתיקה = תורת המידות = "פילוסופיה של המוסר". אתיקה באה כאמור מאתוס ביוונית שזה הרגל או אופי (כשלמשהו יש אתוס יש לו אופי, דבקות בעקרונות כלשהם). משמעות המידה מילה זה תכונה, או דרך התנהגות. שאלות אתיות-נורמטיביות עוסקות בדיוק בשאלה "כיצד יש לנהוג", ולתחום העיסוק הפילוסופי בהן קוראים "אתיקה נורמטיבית". מדובר בשאלות המחפשות אחרי נורמות של התנהגות שיכולות לקבוע באופן כללי כיצד יש לנהוג. והאתיקה הנורמטיבית עוסקת גם בשאלות כמו אילו נורמות הן נורמות מחייבות ואילו עקרונות מוסריים הם נכונים (עקרונות לא-ראשוניים כמובן).
מטא-אתיקה: מטא = "מעבר" או "על אודות". אנחנו מגדירים תחום חקירה כ'מטא' אם אינו עוסק בשאלות בנושא מסוים, אלא באופן חקירת הנושא
(כלומר - אנחנו לא חוקרים אודות ההיסטוריה במטא-היסטוריה, אלא חוקרים או כותבים על כיצד אנחנו חוקרים את ההיסטוריה, כיצד יש או אפשר לחקור את ההיסטוריה וכו'). אפשר גם להגיד: דיונים על דיונים או שאלות על שאלות.
המטא-אתיקה עוסקת בשאלת המשמעות של מושגים מוסריים כמו "רע", "טוב" וכו'. כמו כן המטא-אתיקה עוסקת בשאלת הממשות של הערכים וביכולת שלנו לדעת אותם. במילים אחרות, המטא-אתיקה חורגת מהאתיקה לתחומי פילוסופיה אחרים: מטאפיסיקה, אונטולוגיה (תורת היש כמובן), אפיסטמולוגיה וכו'.
מושא החקירה של המטא-אתיקה: האתיקה הנורמטיבית!!! האתיקה הנורמטיבית שואלת שאלות ומנסה להשיב עליהן, המטא-אתיקה בוחנת כיצד היא עושה זאת.
ניסוח מעניין של החוברת: אתיקה נורמטיבית מבחינה בין מוסרי ולא מוסרי; מטא-אתיקה מבחינה בין מוסרי וא-מוסרי (מה הוא המוסר, ועל כן מה לא? מה רלוונטי לו? איפה הוא? תחימת הדיון הפילוסופי המוסרי - הגדרה טריטוריאלית אהבתי).
//החוברת מודה שזו הבחנה גסה ושיש גישות או טיעונים או מקרים שמערבבים את שני הסדרים.
//החוברת טוענת משהו מעניין: שני אנשים יכולים לחלוק מטא-אתיקה ולהיות חלוקים באתיקה נורמטיבית. לחשוב על זה כשיהיה לי כוח.
//עוד ניסוח טוב: הכרעות בתוך המוסר תלויות בדעות על המוסר
אתיקה נורמטיבית: עוסקת ביישום העקרונות הכללים של האתיקה הנורמטיבית על מקרים ספציפיים שונים ומגוונים. מתעניינת במיוחד בקונפליקטים בין ערכים אתים-נורמטיביים שונים ובדילמות מוסריות שמייצרת המציאות על פרטיה. //חשוב לחדד ולהדגיש ולזכור - זה לא סרט מצויר כמו שזה נשמע. לא מדובר בייעוץ על מקרים שיש להם תשובות ברורות כמו באתרי רבנים או בסטיפס. או בייעוץ על דילמות קשות כמו אחת שיודעת. מדובר בהחלה של עקרונות כלליים על עולמות ספציפיים, על סטים של משתנים וגורמים חיצוניים - וגזירה של עקרונות ספציפיים מעקרונות המוסר הכלליים (בעקבות מפגש עם עולם תוכן חיצוני ולא העמקה של ההנמקה המוסרית הטהורה). כל תחומי האתיקה הייעודית הם אתיקה יישומית: אתיקה רפואית, אתיקה צבאית, אתיקה עיתונאית, אתיקה עסקית וכו'.
גם הגבול בין אתיקה יישומית לאתיקה נורמטיבית לא תמיד ברור כמובן. לעתים קרובות נבחן הצעה באתיקה נורמטיבית דווקא בעזרת "סימולציה" של אתיקה יישומית...
//כל השאלון הוא עלבון לאינטליגנציה. מחרים אותו.
//רלטיביזם מוסרי מקיף שלושה סוגי רלטיביזם:
- תרבותי-תיאורי: לחברות שונות יש קודים שונים, עובדה.
- אתי-נרומטיבי: אסור לשפוט אחרים, שהמוסר שלהם שונה משלנו. הסובלנות כערך אתי-נורמטיבי אוניברסלי
- רלטיביזם מטא-אתי: אין אובייקטיביות במוסר, ערכים אינם עובדות, אין אמת אוניברסלית במוסר
//בקורס עד כה עסקנו בעיקר במטא-אתיקה. עתה נפנה לעסוק יותר באתיקה נורמטיבית, וביחידות המאוחרות יותר נחזור למטא-אתיקה בשנית.
#קורס-מוסר
Created: 2023-11-15 18:32:37 --- Updated: 2023-11-15 22:02:20