יחידות 11+12 מטא אתיקה המש
(//וורנוק פתח על הייר אחושילינג על הסבך של (3): הוא אומר: לא כל עמדה היא מוסרית. יש עמדה שהיא פשוט א-מוסרית. כשהומרוס הלל את ההרס והחורבן (בין שאר דברים): האם הוא החזיק בעמדה מוסרית מנוגדת לשלנו, או שהוא פשוט דיבר ללא מוסר? (באמת אי אפשר או קשה להבדיל... אני בעמדה שכל עמדה היא מוסרית). משהו חזק בטענה של וורנוק: יש אנשים וחברות שפשוט אין לנו שום אינדיקציה להניח שיש להם מרכיב משמעותי בשם 'מוסר' בחיים. כנ"ל לגבי הומרוס. למה להניח זאת? (אני אשלב: יש אנשים א-מוסריים, אין סיבה להניח שהכל מוסרי איכשהו, ובאותו זמן כל דבר יכול להיות עמדה מוסרית.) הייר מבחין בין הבלתי-מוסרי והא-מוסרי, כלומר במטא-אתיקה, ואצל וורנוק זה מטשטש - הציר החשוב הוא האתי-נורמטיבי של מוסרי-בלתי מוסרי (לפי החוברת).
בסוף מקי אומר: לא הנונקוגניטיביזם, לא הניתוח הלשוני ולא הנטורליסטי (תועלתני) של ערכי המוסר מצליחים ללכוד את ה-'יומרה לאובייקטיביות' של ערכי המוסר. גם הם לוקים בניסיון לנסח משפטי מוסר. מה שצריך במקום זה 'תאוריית טעות': לפיה האמונה בערכים אובייקטיביים מובנית בכל שיח מוסרי ואמונה מוסרית, מכל סוג, והיא ביסודה טעות.
מקי מסכם את הנקודות שלו: טענות כנגד הקומון סנס ובעד המוזרות של הרעיון המוסרי: -1. מגוון גדול של נקודות מוצא למוסר, היחסיות שלהן והתלות הברורה שלהן באורכות החיים של הוגיהן 2. האופי המטאפיזי המיוחד של ערכים אלה, שהוא גם תכלית וגם אמצעי, או גם מנחה פעולה וגם מניע אותה. 3. השאלה כיצד ערכים יכולים להיסמך על תכונות טבעיות ולהיות תלויים בהן 4. הקושי ההכרתי שיש לנו להסביר את הידיעה אודות הישים הערכיים 5. האפשרות להסביר באמצעות כמה דפוסי אובייקטיפיקציה למה כולם בטוחים שבכל זאת יש מוסר אובייקטיבי
מקי אומר שהניתוח המטא-אתי האנליטי התעסק רק ב"מה עושים כשמדברים על אתיקה", ולא בלהגיד משהו לגבי אתיקה - כמו להתעסק רק בהגדרה ל'מכשף', ולא להשיב לשאלה 'האם יש מכשפים?'. (למטא-אתיקה יש שאלה גדולה אחת שהיא לא נורמטיבית: האם יש ערכים?) (שוב, בהתאם לטענה של מקי, שהשיח המוסרי מושתת על הרעיון של טוב אובייקטיבי)
האקספרסיביסטים טענו שלמשפטי מוסר אין ערך: אמת/שקר, הם מבטאים עמדה או רגש. 'תאוריית הטעות', לעומתם, גורסת שהם תמיד 'שקר'/'טעות': מאחר שלפי ניתוחו, כל משפט מוסרי חייב להניח במובלע את הקיום של טוב אובייקטיבי, וזו טעות.
המוזר בערכים: 1. כוח מניע ומטרה/כוח מנחה בו זמנית (ניטשה עונה לו בשם אריסטו) 2. קושי להסביר את הקשר בין תכונות מוסריות של אובייקט ותכונות א-מוסריות של אובייקט (לא יכול להיות ש'טוב' ו-'רע' הן תכונות שמוצמדות לאובייקטים באופן שרירותי ביחס לשאר התכונות המרכיבות אותם) - זה נקרא 'נסמכות' (בעצם, אני מבין שזה בטח קשור גם לדיאלקטיקה, זה האופן שבו סטים של תכונות מרכיבים תכונות אחרות). -- זה בעצם להגיד שתמוה אם הטוב אינו דסקרפטיבי -- מה זה אומר ביחס לכשל הנטורליסטי? 3. יש יותר מדי דעות וניגודי דעות ביחס למוסר כדי להניח שהוא קיים ופשוט עוד לא יישבנו את זה 4. אובייקטיפיקציה: מי שרוצה לנתץ את המוסר באמת צריך גם להסביר איך זה שכולנו הגענו לרעיון השגוי הזה. מקי מסביר איך אנחנו שוגים לחשוב שלתהליכים חברתיים, אישיים או נפשיים סוביקטיביים יש ממשות אובייקטיבית.
למרות שאנחנו יודעים שהשמש לא זורחת ולא שוקעת, אנחנו מתייחסים לזה כאל עניין אובייקטיבי - כי זה פונקציונלי, ואמצעי לחיים משותפים. עשינו לזה אובייקטיפיקציה. מקי קורא לפילוסוף להתנער מהאשליה הזו ולמלא את תפקידו, לצקת בהמצאה של המוסר את התוכן הדרוש.
דיספוזיציה = נטיה האמירה היא שאם הצבעים הם תכונה יחסית (שתלויה ביחסים עם אובייקט אחר, אנחנו), אפשר להתגבר על הכשל הנטורליסטי ולהגיד שכמו עם צבעים, ערכים קיימים כתכונה יחסית (אני בעמדה שתכונות לא קיימות. סתם לאדע), שיש לה יחסים של נסמכות עם תכונות אחרות (הן גורמות לה), ואנחנו תופשים אותה באמצעותן (כמו צבע וגלי אור). כך שדווקא כן ניתן להגיד שכמו עם צבע, בתנאים נורמליים (כשכל המידע הרלוונטי נתון), הצופה הנורמלי (בעל חוש מוסרי או חוש ראיה) רשאי להסיק מן המצוי על הראוי. (כלומר - לדעת לפי הפרטים של הסיטואציה אם יש למעשה את התכונה היחסית 'מוסריות', שנסמכת על תכונות טבעיות אחרות).
אבל זה לא מסביר את אופי הסמיכות, כלומר אילו תכונות נוטות להיתפס כטובות ולמה + אף תכונה לא מניעה לפעולה? המממ ההדוניסט לא יסכים וגם לא המאוהב
ובכל אופן זה נכון רק אם מסכימים שיש תכונות יחסיות ושערכים/צבעים הן כאלה
#קורס-מוסר
Created: 2024-01-30 18:28:51 --- Updated: 2024-01-30 19:55:09