תולדות 5 המילטים

[[שמואל שקולניקוב - תולדות הפילוסופיה היוונית - הפילוסופים הקדם-סוקרטים]] [יוונית]]

המילטים הם:
1. תאליס
2. אנאקסימאנדרוס
3. אנאקסימניס

אנאקסימנדרוס היה תלמיד של תאליס, ואנאקסימיניס של אנאקסימנדרוס.
אנשי מילטוס בראשית המאה ה-6 לפנה"ס.
היו אסכולה במובן שהייתה ביניהם הידברות אינטלקטואלית ישירה.

1. תאלס -
   מקורות אודותיו: דיוגניס לארטיוס, הירודוטוס (היסטוריות):
   אגדה עבור אריסטו. הראשון בשבעת חכמי יוון.
   אין לנו ציטוטים מהימנים שלו אלא לגבי אסטרונומיה וגאומטריה.

-לא נראה שהיה לו איך להוכיח את משפטי הגאומטריה שלו - מעריכים שהוא הציג אותם כהכללות מעשיות ששירתו אותו בפיתרון בעיות גאומטריות.

//

קוראים במטאפיזיקה של אריסטו. הוא אומר שלפי תאלס הכל עשוי ממים, ומרחיב במושגים אריסטוטליים: תאלס חיפש את הראשית/'ארכי' (arche) של הדברים, וסבר שזה החומר, בגלל שהכל מתחיל ממנו וחוזר אליו (חשיבה טלאולוגית), ואיכשהו הגיע גם למים.

arche כמו למשל ב-'ארכי נבל': דמות הנבל המקורית והיסודית, עליה מבוססות כל השאר.

מה שמגדיר את ה'ראשית' (כאמור מונח אריסטוטלי) הוא שהיא מתייחסת גם ליסודם העכשווי של הדברים וגם לראשיתם הכרונולוגית. כלומר: אין מטאמורפוזה!!! - יש חומר ראשוני כלשהו, שעובר שינוי ומשנה את הופעתו, וחוזר לבסוף לטבעו הראשיתי -- יש רצף ואחדות.

למעשה אריסטו טוען שתאלס התחיל במעומעם את ההפרדה בין תופעה למהות.
תופעה: אופן הופעתו של הדבר
מהות: מה שהדבר הוא לאמיתו של דבר
למשל: מי שמאמינים שהכל עשוי מאטומים, למעשה מאמינים שהכל הוא תמיד אטומים. התופעות השונות הן צורות שונות של האטומים להסתדר.
מדובר באמונה שריבוי התופעות הם גילויים שונים של יסוד אחד.
-יש רגע מכונן של היווצרות מהמים, אבל הדברים נשארים מים
(לא חייב, יש חשיבה לא-לינארית על הזמן).
כלומר: ההסבר לדברים אימננטי בתוכם, לא דרוש הסבר חיצוני כמו מיתוס או אל

להגיד ש-X הוא המקור החומרי לדברים גם במקור וגם בהווה == לבטל את הקרע בזמן המיתי. רציפות מוחלטת של הזמן והשינוי.

אנאקסימיניס ימשיך לאחות את הקרע בזמן המיתי.

אנחנו גם צפים על המים - רעידות אדמה הן תנודות הים - כלומר, המים מסבירים גם את ראשית התופעות וגם את הופעתן בהווה.

//
המים עבור טאלס הם לא רק עיקרון הקביעות של הדברים (היווצרותם וקיומם), אלא גם 'עקרון הצמיחה' שלהם.
המילה לזה ביוונית היא Phusis - שזה גם "טבע", "צמיחה", ופשוט "להיות/הוויה".
הPhusis הוא מקור ועקרון הצמיחה.
כלומר שלמהות כאן תפקיד כפול, ולצמיחה - אופן ההתהוות וההמשכיות של הדבר - יש חשיבות גדולה במחשבה ביוונית שמזהה תנועה עם חיים.

חידודים חשובים על הגישה של המיליטים:
-הם חיפשו את הטבע של כל דבר ודבר, לא הייתה להם תפישה של מערכת אחת שהיא 'הטבע', במובן של מערכת הקושרת את התופעות, במקום קוסמוס שהן מופיעות בו באופן שרירותי. הם כן למעשה עושים את המעבר הזה, ומתחילים לייצר מושג של 'טבע'. לא ברור אם ממש קראו לעבודה שלהם 'על הטבע' אבל יתכן. בכל אופן הם מייצרים סיסטמטיזציה ברמה המהותית.

-לא נכון להגיד שהחומר הראשוני שלהם הוא חומרי במובן המודרני של המילה. ההפרדה בין מה שחומרי ומה שממשי בדרכים אחרות לא הייתה אז. וגם לא המושג 'חומר' - שמקבל משמעות רק בהבדלה מ-'נפש'. עבורם מדובר גם בעיקרון וגם בהוויה כאחד.

// מעניין מאוד - המשמעות היא שהמושגים 'הוויה' ו-'צמיחה', זהות ושינוי, קשורים זה בזה עמוקות במסורת היוונית. הם לא ראו סתירה אלא רצף בין השניים. (לכן חשובה הנקודה הדלזיאנית על הייצור של הזהה כהתגלמות של האחדות.)

//אריסטו מסביר מה זה מים בשביל תאלס:
-אין מילה ל'מים' פר סה, מדובר בכל מה שלח, כלומר בכל מה שנוזלי.
-תאלס זיהה את המים עם שינוי, תנועה, ובשילוב עם חום - כן עם חיים.
--כלומר שהיסוד הראשוני עבור טאלס הוא הצורה הכללית של מה שלח וגמיש, לעומת מה שמוצק ובלתי גמיש.
//בקיצור שינוי/תנועה = חיים והיווצרות עבור טאלס, כשאין הפרדה בין חומר לקונספט
//תאלס האמין שבמגנט יש נפש כי הוא יוצר תנועה. אריסטו מציע שאולי הוא האמין שיש מן הנפש/אלוהות בכל הדברים - (כלומר, פנתאיסט?). שוב, כאמור אין הבדל בין הנפש כגורם המניע לחומר כגורם המונע, התנועה היא אחת והיא של התופעה ושל המהות כאחת.

//החשיבות של תאלס לא בתשובה שלו, אלא בשאלה שלו - הוא שאל את השאלה הכוללנית בדבר העיקרון המאחד של הדברים כולם, ומאז נתקבלה כשאלה של הפילוסופיה.
(ליתר דיוק: השאלה היא על הטבע האחד ועל ההסבר הקוהרנטי לדברים = תמיד לחשוב מהות + שינוי).

1. אנקסימנדרוס:
   יודעים עליו בעיקר מדיוגניס לארטיוס.
   הקוסמולוגיה וקוסמוגניה היו עיסוק משני עבורו.

כתב את הספר היווני הראשון בפרוזה, שהיה סקירה של העולם מראשיתו. או שנקרא 'על הטבע' או שכונה כך בהמשך.

תלמיד של תאליס, הטענה שלו: הראשית והיסוד (צירוף חשוב!) של הדברים הוא הבלתי-מוגבל (apeiron).

מאפייני הבלתי מוגבל:
אין הבדל בין התכונה של אינסופיות לאינסוף כהוויה - ההפרדות האלה באו אחרי אנקסימנדרוס.
-לא נעשית הבדלה בין אינסופיות אמתית לבין מעגליות - התפישה שלו ביחס לזמניות של הבלתי-מוגבל היא מעגלית: דבר לא קדם את הבלתי-מוגבל ודבר לא יאוחר לו.
-קשור גם להיקף ולשלטון: לבלתי-מוגבל אין גבולות, לכן שום דבר אחר לא יכול להיות ראשיתו. דברים אחרים מתחילים מתוכו.
-הוא נבדל מכל התופעות הממשיות

אנקסימנדרוס על התופעות הממשיות:

-מתחיל את החשיבה הקטגורית: אומר שהכל בנוי מניגודים ש-'שואבים' זה את זה, ומכלים זה את זה ובכך שומרים על איזון.
-הניגודים התחילו כ-'זרע' בתוך הבלתי-מוגבל והתפצלו מתוכו, הם מגבילים זה את זה.
-הבלתי-מוגבל כמובן אינו מוגבל ולכן הוא דבר הנבדל מכל התופעות הקטגוריות - אם היה מתקיים לצידן, היה 'שואב' אותן ומכלה את כולן.
-לא תפישה מופשטת: אין עבורו הבדל בין הקור של הדבר לדבר עצמו, הכוונה שלו היא העצמה של התכונה כפי שהיא מופיעה, כאילו הייתה לדבר.

//לסיכום, הבלתי-מוגבל הוא מעבר לניגודים, והוא מאחד אותם תחת עיקרון אחד.
(לא ברור אם הוא הבין את ההשלכות של התפשטות בלתי מוגבלת וכו', זה מן דרייב).

אנקדסימנדרוס על הניגודים:

-עוד תקדים גדול - הוא אומר שהניגודים מחליפים זה את זה במחזוריות קבועה, 'לפי החיוב' - כלומר לפי חוק אימפרסונלי! במקום לפי רצון שרירותי ופרסונלי, במובן שהוא חל על המקרה הפרטי בלבד.
-אין עבורו הבדל בין צדק לבין חוקי הטבע, הם אחד, ההפרדה לא נעשתה. המשמעות של 'לפי חיוב' היא גם 'כראוי' וגם 'כמתחייב', וכו' לפי שאר ההיבטים.
-הזמן חדל להיות רצף שרירותי של אירועים, טעונה בו משמעות - הוא מחולל את הסדר התקין של הדברים - הזמן הוא תנועתה של המערכת המאזנת את עצמה.

//בתפישה היוונית, באופן כללי, מקום חשוב לניגודים. קשור גם לתפישות של שלמות. הניגודים צריכים להתקיים באיזון. מכך נגזרים מושגים כמו 'moira' (גורל), 'moros' (חלקו של כל אחד), וכמובן 'היבריס' (hubris), שהוא הנסיון של אדם לקחת יותר ממה שמגיע לו כדין - חטא הגאווה. התפישה היא שהאיזונים לבסוף מתאזנים, או מוכרחים להתאזן.

//אנקסימונדרוס עושה עוד צעד להפרדה שיעשה לבסוף פרמינדיס, בין המהות לתופעה - מה שנבחר על ידו למהות הוא בשום אופן לא תופעה!
-פותח גם את הדלת למדע התאורטי כמובן: עיסוק באובייקט שאינו מוחשי (אצלו זה עדיין חומר שמתפשט בחלל, איך אינו מוחשי, וההגדרה מתחילה).

//אנקסימנדרוס היה הראשון לנסות לשרטט קוסמולוגיה וקוסמוגניה רציונליות: כאלה שכוללות הסבר לכל התופעות. הוא תפש את המרחב כגאומטרי - אנחנו במרכז ולא נעים כי אנחנו במרחק שווה מהכל.
העריך את המידות של כל הדברים, הייתה לו תפיסה 'גלגלית' של כיפת השמיים ששלטה עד מאוחר מאוד.
-זה חשוב כי התפישה, שאצלו התקבלה א-פריורית, שהעולם ניתן להסבר רציונלי, כלומר פועל בדרכים רציונליות - היא הבסיס לכל השיטה המדעית.
-הציג את התפישה שלפיה החיים נוצרו כהתאדות הלחות בעקבות החום. גם אריסטו קיבל את התפישה הזו והיא רווחה המון שנים.
-הציג תפישה קדם-אבולוציונית לפיה היינו בהתחלה דג במים, ויצאנו מהמים כשהייתה לנו את היכולת - הבנה של האורגניזם כמתקיים במערכת.

-//במה הבלתי-מוגבל הוא העיקרון המאחד? נשמע שהדברים מאוחדים כמערכת של ניגודים, לשם מה דרוש הבלתי-מוגבל ברקע?
רעיונות:
-הבלתי מוגבל הוא זה שקושר את הניגודים. הוא שם אותם באותו מקום כי הם מתחלקים מתוכו. (לשאלת: 'למה העוצמות ביחד' - כשחושבים באחד ולא בריבוי, התשובה ברורה).
-מהגדרת הניגודים של אנקסימנדרוס אפשר להבין שהם מגבילים זה את זה מלהיות חסרי-גבול ולהפר את האיזון של הקוסמוס. אם ככה, הבלתי-מוגבל יכול לצמוח ולהתפשט ללא הגבלה - הניגודים מוגבלים משום שיש להם ניגודים, מפני שהתחלקו מתוך השלם שהוא הבלתי-מוגבל. לכן, עקרונם המשותף של היסודות הוא לצמוח עד כל עוד שאינם מוגבלים...
יש כאן איזו תפישה ראשונית של ארוס/דרייב/רצון לעוצמה/אנרגיה אנערף.
^^ - לא מדויק כי נאמר שהסיפור הוא שהיה את הבלתי-מוגבל, והיה את הזרע של הניגודים, וזו שארית של מחשבה מיתית שהיא לעתים גם קשורה למיניות. אז אולי הניגודים הם רכיב נוסף ואז זה קצת לא ברור.

1. אנקסימניס
   יודעים עליו בעיקר מ: דיוגניס לרטיוס
   תלמידו של אנקסימנדרוס.
   הבין שיש בעיה בתשובה שאנקסימנדרוס הציג: לא ברור טיבה של ההיפרדות בין הבלתי-מוגבל, שהוא 'נפרד מכלל התופעות' (אריסטו), והתופעות עצמן. בעצם בדיוק מה שאמרתי - נאמר שהוא הראשית והיסוד, אבל באיזה אופן?
   -אז הוא לקח צעד אחורה ואמר: הכל אוויר.
   -אלא שלאנקימניס היה גם הסבר כיצד האוויר מייצר את מכלול התופעות (לעומת תאליס והמים): האוויר משנה את דחיסותו, ובכך משנה את צורתו - כשהוא קלוש יחסית הוא מתנועע ודוחף (רוח) וכשהוא דחוס יחסית הוא קשה (מוצק), בדחיסויות שונות הוא יוצר את היסודות השונים, ומהם מורכב העולם.
   -יש האומרים שזו ההתחלה של הטיעון לפיו הבדלים איכותיים נוצרים מהבדלים כמותיים - מהותי לתפישה המדעית. אבל זה לכפות עליו קטגוריזציה שעוד לא הייתה - ההבדל בין איכות לכמות לא היה! צריך להבין שמבחינתו דחיסות יכולה להיות הבדל איכותי, ולא הבדל כמותי (הצטברות של כוח אחד). ובכל אופן אין הבדל או קדימות לאחד ההיבטים.
   -ההסבר שלו, לעומת אנקסימנדרוס, חוזר להיות אימננטי - ההסבר לתופעות מצוי בתופעות עצמן.
   -האלים לא בראו את האוויר! לפיו, האוויר ברא את האלים.

//האוויר משרת את אנקסימיניס כדי להציע הסבר רציונלי ומוניסטי של העולם: לאוויר תכונות שניתן להכיר, יש לו יכולות שינוי ודפוסי שינוי (נותן לדוגמה תופעות שונות שקשורות לאוויר, רוח, חום לעומת קור וכו'), והוא מהווה הסבר מאחד לראשית וליסוד של הדברים -- יש כאן כוח אחד ש'מתקפל על עצמו' (דלז) ומפיק מתוך עצמו את המכלול - ההיבט שנשאר עמום אצל אנקדימנדרוס.

-מתחיל את התפישה לפיה האוויר הוא הנפש, כלומר האלוהי שבנו, ותקדימי בטענה שהאוויר הוא המפיח חיים גם בנו וגם בעולם כולו -- אנחנו חולקים אנרגיה משותפת.

-עננים של אריסטופנס מתקשר ומרפרר לאנקסיימיניס

-לאנקסימיניס אין מושגים מופשטים, אז הוא משתמש באוויר, אבל לדעתי יש גם כוונה בכך שהאוויר בלתי נראה - הוא ניסיון לבטא מאפיין תאורטי של דחיסות.

// הערות סיום על המילטים:
-הראשונים לשאול שאלה טוטלית וחשובה מאוד, שידועה לנו רק מתוך התשובות שגזרו - העולם הוא: מים, הבלתי-מוגבל, אוויר (בדחיסויות שונות).
-המושג 'קוסמוס' והתפישה שכל הדברים נמצאים במערכת אחת - מאוחרת למילטים. עבורם מושא החקירה היה 'הדברים', 'כל הדברים', תשובותיהם מאחדות את הדברים ומאפשרות להסיק את השאלה, שלפני כן לא הייתה ניתנת לניסוח - מהו הגורם המאחד את הקוסמוס.
-כאמור אין למילטים הפרדה בין חומר לשאר הדברים - ההפרדה הזו מקורה בהבדלה בין החומר לכוח המניע (אנרגיה, האל וכו'), ובין החומר לנפש.
-עבור המילטים, החומר הוא האורגן והכוח המארגן כאחד - הוא גם האש עצמה וגם מאפייניה ודפוסיה השונים, המכלול קודם לחלקיו.
--אנקסימנדרוס מנסה לבטא עקרון מופשט שמאחד את הדברים, אבל כמו כל המילטים, מוגבל להבעתו באמצעות עולם התופעות, העולם הטבעי.
-רק עם התפתחות המחשבה הקדם-סוקרטית מחודדת האפשרות של ישות בלתי גופנית
-להיות בעולמם של המילטים זה להתקיים פיזית ולקחת מקום בעולם - אפלטון בפדרון מדבר על דברים שאינם תופסים מקום
-הרקליטוס גם יתנגש במכלול הזה ויביא את הבעיתיות לשיאה

-כל המילטים ניסו למצוא עקרון מאחד שהוא גם כללי וגם אימננטי - זו בעיה, כי זה אומר למצוא חלק מהמכלול שאליו המכלול מתכנס. אנקדימסנדרוס מבליט את הכלליות אבל מאבד את האימננטיות.

-אין פיתרון לבעיה הזו במחשבה שההוויה בה גופנית בלבד. הרקליטוס ופרמינדס יביאו את הבעיתיות לקיצון שלה, ויראו את המוגבלות של אופן המחשבה הזה. רק סוקרטס/אפלטון יבינו שהפיתרון אינו בגבולות הארכי החומרי.

• (להמשיך לסכם)