תולדות 11 מליסוס

[[שמואל שקולניקוב - תולדות הפילוסופיה היוונית - הפילוסופים הקדם-סוקרטים]] [[יוונית]]

בגדול היה האלטי האחרון
אם זנון עסק בהפרכת האפשרות של הריבוי - או הריבוי המתיישב עם התבונה, מליסוס הוא הזה שמשליך מההפרכות האלה בחזרה על האחד, ומאפיין אותו קצת אחרת מפרמינדס - למרות קבלה של רוב התורה הפירמינדית.
הבדלים בהגדרת האחד:
-כמו שהבנתי לבד שמתבקש מהסתירות של זנון, האחד חייב להיות בלתי-מוגבל ואינסופי (קצת כמו האפיירון במקום הכדור הפרמינדי)
-האחד חייב להיות רציף/אחיד -- זה מושג מעניין מאוד - אין בתוכו 'רווחים' או 'ריק': לראשונה, מליסוס הוגה את רעיון החלל הריק ומסביר אותו כ-'שלילת מה שהווה' - כאשר הוא טוען שזה לא יתכן שזה מתקיים.
-המשמעות היא שהקיום הוא המרחב האימננטי של האחד האינסופי שמתקיים: הוא לא נמצא בשום מקום (כי אז היה לו גבול עם הריק) ולא ליד שום דבר נוסף (כי אז היה לו גבול עם אותו הדבר).
-האחד לא יכול להשתנות או לנוע -- וגם לא נוצרים בו 'סדרים' חדשים (כמו היווצרות הצורות אצל אריסטו) -- כל הייתכן מתקיים בהכרח, כאמור.