תולדות 1 הולדת הפילוסופיה והגדרותיה מושג המושג

[[שמואל שקולניקוב - תולדות הפילוסופיה היוונית - הפילוסופים הקדם-סוקרטים]] [[יוונית]]

רוב הכתבים החשובים של הקדם סוקרטיים נשרפו באלכסדנריה/אבדו!!!

כל מושגי היסוד של המחשבה שלנו, הקטגוריות, ועצם המחשבה הקטגורית והחלוקה לאמת ולא-אמת, הם שאריות של המחשבה היוונית. כולל תחומי המדע, מושגי הכמות והמתמטיקה (עצם הרעיון של מספר), וכו'. כנראה יותר מדויק להגיד שמושגי היסוד של המערב הם ככה. (בעצם נאמר במפורשות אחלה דוד).
יש אונטולוגיות שאינן מונחות עצמים (התפישה של עצמים בעלי תכונות = אריסטו. לקרוא Four Ontologies של EM ZEMACH.

בצל המחשבה היוונית, כל פילוסופיה חדשה הייתה פילוסופיה של המשך. גם אם מרדה לחלוטין, כלי המרד ניתנו לה במושגי הפילוסופיה היוונית. (אגב 'הערת שוליים לאלפטון').

היוונים התחילו משהו חדש לגמרי. שהמאפיינים העיקריים שלו הם:
1. מודעות - הייתי אומר, הידיעה כאובייקט. 'ידיעה מודעת' בנבדל מידיעה שהיא פשוט כישור, כמו רכיבה על אופניים או התמצאות בסביבה. ידיעה מודעת היא מנוסחת, כלומר אנחנו מודעים למבנה שלה ולגבולות שלה, ומסוגלים לנמק ולתקשר אותה. זה משותף לפילוסופיה עם מדעי הטבע ועוד תחומי דעת. // הידיעה כאובייקט היא 'המושג' - לכל בני האדם יש שימוש אגבי במושגים, אבל כמו שכתבתי, הפילוסופיה והמדע עושים בו שימוש מודע, ולכן מדויק. המושג מושלך כלפי חוץ - הקונספט והכלי המדעי זהים במובן הזה.

1. כוללנות - מושאה של הפילוסופיה הוא - הכל. המדעים נוגעים רק בחלק מסוים של המציאות, באופן שנקבע על ידי המתודות שלהם עצמן. המתודה הפילוסופית עניינה הוא הכל. נבדל גם מהרעיון של מערכת פורמלית כוללנית, שמבנה משמעות באיבריה השרירותיים - למשל הדיאלקטיקה, האלגברה או הלוגיקה - הפילוסופיה היוונית שואפת לאחד את הריבוי הממשי הקיים בעולם בתורה אחת.

מעניין: הכוללנות מתחילה עם תאלס. הידיעה הפילוסופית או המדעית מתחילה עם הניסיון להשיב על השאלה הכללית ביותר, ורק לאחר מכן נפרדת לענפי מחקר כמו סוגי המדעים השונים. הספר מעיר שלאסטרונומיה, גאומטריה, ביולוגיה ופיסיולוגיה - כדוגמאות, דווקא יש התחלות קדם-פילוסופיות. לא נכון להגיד שהם התחילו מהפילוסופיה. הבבלים והמצרים עסקו בענפים אלה, אבל הפילוסופיה היוונית שינתה אותם באופן מהותי והפכה אותם לפחות אמצעי נבואה/מדידה, היא זו שניסחה אותם כמדעים במובן המודרני.
קריאה: 'The Exact Science in Antiquity' - נוגבאו

1. רפלקטיביות - בהמשך לכך שמושאה של הפילוסופיה הוא הכל, ושכליה הם המושגים, תוצריה של הידיעה המודעת, הפילוסופיה חלה גם על עצמה. באופן שמבדיל אותה מהמדעים, היא לא ממשיגה את העולם בלבד, אלא ממשיגה את כלי העיון בעולם, מבקרת ומנסחת מחדש את עצמה כשיטת חקר, ובכך מייצרת אופני הנמקה והפרכה - את ההפרדה בין 'אמת' ו-'שקר', כמו את מבנה הטיעון.

(לסיכום: הפילוסופיה עוסקת במושגים, כלומר ידיעות-מודעות, או ידיעות במובן המדעי. מושא המחקר של הפילוסופיה איננו מוגבל ואף נדרש להיות כוללני. הפילוסופיה היא רפלקטיבית - מושגיה יכולים להיות מושאים לעצמם, והיא מבקרת ועורכת את עצמה מחדש, מבנה את עצמה באופן אוטונומי -- הפילוסופיה היא העיסוק המושגי בהכל, כולל ובעיקר בטיבו של העיסוק המושגי.)

מעניין וחשוב: המושג הרפלקטיבי - כלומר המחשבה כמושג, התפתחו לאורך המחשבה הקדם סוקרטית. הם לא קיימים מראשיתה. אפשר להגיד שתולדות המחשבה הקדם סוקרטית היא גילויו של מושג 'המושג' - החל מהכוונתו בדרך אגב אל אובייקטים חיצוניים בלבד, כמו במדע, עד להפיכת המחשבה עצמה למושג, מושגים תאורטיים.

לפיכך, תחילת המחשבה הפילוסופית היא בקוסמולוגיה ובקוסמוגניה - תורות ששאפו להסביר את הקוסמוס (העולם) בעזרת מושגים.

הרקליטוס ופרמינדס -- הראשונים שמסבים את תשובת הלב אל הידיעה עצמה - אבל עדיין עוסקים בחקירה קוסמולוגית. הרקליטוס עסק קצת גם בפוליטיקה ובאתיקה, והסופיסטים אחריו העמיקו בזה.

הסופיסטים -- מנתקים את הטכניקות של הטיעון והרטוריקה מן העיון בעולם, ועוסקים בהן במפורש ברמה הפורמלית.

סוקרטס - הראשון להציג ידיעה-מודעת של מושג ה-'מושג', כלומר - הראשון שהיה לו מושג מלא של '-המושג': לומר שזהו הכלי ההכרתי לחקירת הממשות. עם השינוי הזה מגיעה ההיפרדות של הפילוסופיה ממדעי הטבע, והמעבר שלה לעיסוק בנושאים אנושיים ותאורטיים.

// סוקרטס שם את המושג בראש, ולכן היה הראשון לשלב באופן אינטגרלי את חקר הטבע ואת חיי האדם, ולדרוש שלאתיקה יהיה ביסוס פילוסופי - כלומר גם מדעי - איתן. // אפלטון ואריסטו מביאים את הפילוסופיה כידיעה כוללת (מודעת ורפלקטיבית) לכדי פיתוח מלא - שכורכת את עולמות הרוח האנושיים בהסבר הטבע ולהפך. //