אריסטו 9 הקטגוריות

[[מחברות אוני'/יוונית/אריסטו/אריסטו]] [[יוונית]]

קטגוריה ביוונית יומיומית = להגיד משהו על משהו אחר.
לכן קטגור במשפט - זה שתפקידו לומר מהי אשמתו של הנאדם.
(לעולם אין להתבלבל יותר בין קטגור וסנגור - קטגור אומר משהו על משהו, כמו הקטגוריות!)
בלטינית - קטגוריה היא פרדיקט = נשוא.
נשוא, אם להיזכר בלשון, היא מילה שמתייחסת למילה אחרת. מזהים אותו בכך שהוא מתייחס באופן ספציפי לנושא... הכלב כחול: כלב = נושא; כחול = נשוא.
קוראים ב'הקטגוריות'.

הקטגוריות משתייך לכתבי 'האורגנון' - הכתבים בהם אריסטו מכין את הכלים המושגיים, השפתיים והלוגיים שלו לקראת הצגת תורה פילוסופית.
עם זאת, החוברת מציינת בצדק שהחלוקה של נושא-נשוא היא אונטולוגית עבור אריסטו -
הנושא הוא תמיד העצם, והנשוא הוא הצורה - הלובן של אריסטו הוא לא משפט שמתאר רק יחסים בין מושגים בשפה, אלא בין תופעות במציאות.

עצם בלטינית = סובסטנטיה (סאבסטנס!) - "מה שנמצא מתחת". נושא = סוביקטום - "מה שנתון מתחת". מצע - "סובסטרטום" - "המשטח שמתחת". הכל מתקשר. העצם הוא הסאבסטנס, וזה מה ש"מתחת" לצורה - שעליו נוספים הפרדיקטים...

הקטגוריות שאריסטו מונה הן:

-העצם (זהות)
-הכמה (כמות)
-האיך (איכות)
-המצטרף (יחסים)
-האנה (מיקום)
-המתי (זמן)
-המצב
-"לו" (קניין - שייכות)
-"שיפעל" (פעילות)
-"שיתפעל" (סבילות)

המונחים הם מכתבים עבריים של ימה"ב - תורת ההגיון של הרמב"ם היא לוגיקה אריסטוטלית. "איכות וכמות" תורגמו ממילות שאלה בעברית הקדומה יותר, כדי להעביר לעברית מונחים אריסטוטליים.

הקטגוריות הן למעשה מיון הפרדיקטים האפשריים לגבי העצם - או כמו שהחוברת מציגה את זה: כל השאלות שאפשר לשאול לגבי עצם.

-אבל החוברת מציגה התפלפלות יפה - למה דווקא השאלות האלה קיימות בשפה? ולא אחרות?
הסיבה שאריסטו נותן מהותית לתורת הקטגוריות: הקטגוריה היא קודקודה של היררכיה מסוימת של כפיפות. ישנו מין, המשתייך לסוג, המשתייך לסוג כללי יותר - וכן הלאה. הסיווג הכללי ביותר הוא הקטגוריה. כך למשל, אם שואלים מה הוא חתול, אפשר להגיד שהוא בעל חיים, יצור טבעי, ולבסוף עצם. אין כללי מזה מהבחינה הזו. אם שואלים כמה החתול - אפשר להגיד שהוא להקה, שהוא ארבע, שהוא כמות. וכו'.
גם ביוונית המקורית של אריסטו - הקטגוריות נוסחו כמילות שאלה.

מדובר למעשה בסולמות של פרדיקציה/קטגוריזציה.

הקרבה של מיצי לפיצי
מרחק
יחסי הפרש
יחס

המיקום של מיצי
בחדר
חלל סגור
מקום

עברו של מיצי
קיץ 2024
עבר
זמן

וכו' וכו'

סולמות פרדיקציה אלה אמורים לכלול את כל הדברים שבממשות - כולל יחסים, איכויות וכו' (דברים שאינם עצמים).
הדרישה ממערכת כזו - שתהיה ממצה ומוציאה. אם אריסטו טוען שכל הדברים מתחלקים ל-10 הקטגוריות האלה, עליו להראות שאין מושג שמתאים לשתיים מהן/לאף אחת מהן.

אריסטו מסביר את עניין ה"מוציאה" - אם אנחנו מנסים לאפיין את הידיעה האנושית, לעובדה שהאדם הוא חיה תבונית/חיה הולכת על שתיים - אין רלוונטיות!
מדוע? כי הידיעה עוסקת באיכות, והסיווג של האדם כחיה מסוימת - עוסק בעצם.
רוצה להגיד: כשמתקדמים בסולם הפרדיקציה, עלינו להיצמד לקטגוריה שעוסקים בה.
(אבל... אז אריסטו בעצם מבקש שנניח את הקטגוריה על מנת להוכיח את הקטגוריה).

לא ברור למה קניין, פעילות וסבילות לא משתייכים ל"יחס"...

לעתים אריסטו הביא רק 4 קטגוריות: עצם, איכות, כמות, יחס.
החוברת אומרת דבר מעניין - רעיון החלוקה לקטגוריות היה מהותי עבורו, לא מספר הקטגוריות או אופן החלוקה.

שאלות פתוחות:
יחסים פנים-קטגוריאליים (בין איברים באותה קטגוריה)
ויחסית בין-קטגרויאליים (האם ובאיזה אופן יש יחסים בין איברים בקטגוריות שונות?)

יחסים פנים קטגוריאליים:
יחסים של כפיפות - סולם פרדיקציות.
כל משפט פנים-קטגוריאלי אומר משהו על הנושא - הוא פרדיקציה נוספת.
עד שמגיעים לקטגוריה - הפרדיקציה הכללית ביותר.
"מיצי הוא חתול" שונה מ-"מיצי הוא לבן" - בראשון אנחנו מציינים משהו לגבי העצם עצמו, לגבי המהות של מיצי, ובשני אנחנו רק משייכים לו תכונה (מציינים משהו הנוכח בנושא, לא אומרים משהו על הנושא עצמו).

אוקיי, אוקיי - אז אנחנו מזהים יחסים פנים-קטגוריאליים בכך שאנחנו ממשיכים לעלות בסולם של "מה הוא הנושא במהותו".
אפשר לדעת שאנחנו ביחסים בין-קטגוריאליים, כשאנחנו מדברים על תכונות נוספות שיש לנושא.
"החדר הוא מקום" - אומר לי מה הוא החדר. "ההווה הוא זמן" - מה הוא ההווה. להגיד "ההווה יפה" (זמן + איכות), או "החדר הוא גדול" (זמן + כמות) כבר נותן לנו סיטואציה של "נוכחות בנושא" (ה-"נטילת חלק" האפלטוני).

כלומר - נכנסו ליחסי צורה-חומר, ובעצם למשהו שיש לו תכונה.
אריסטו מדגיש ממש! "נוכחות בנושא" איננה חללית! (spatial)
זהו עוד חידוש חשוב מאוד במטאפיזיקה של אריסטו - הוא טוען שלתכונות *אין נוכחות חללית - הן אמנם נמצאות בזמן ובמקום מאחר שהן קיימות בעצמים, כלומר בעולם התופעות, אבל!
אריסטו מתנגד לחלוטין לתפישה שתהיה כמו "חלקי הזהב" של סוקרטס - הלבן/תכונה קיימים בעצם, אך אינם חלק ממנו -- לא ניתן להגיד איפה בתוך העצם תחומים הלבן או ההיפעלות -
לסיכום: התכונה היא דבר שנבדל מהעצם ומתווסף לו - אך מצד אחד איננה נוכחת בחלל (אז כיצד היא נוכחת בכלל?), ומצד שני אינה ניתנת להפרדה מהעצם.

-אההה, החוברת חידדה לי מה מבדיל בתכלס בין יחסים פנים-קטגוריאליים וחוץ-קטגוריאליים -
יחסים פנים קטגוריאליים הם פרדיקציות הכרחיות - מהותיות להגדרת העצם
יחסים חוץ-קטגוריאליים הם פרדיקציות מקריות, תכונות שנוספות לעצם כפי שכתבתי ("על פי המזדמן" בלשון אריסטו).

המהות כוללת את התכונות שעצם לא יכול לאבד בלי להפסיק לתקיים בתור עצם ממין מסוים - דהינו, אובדן הצורה.
כל תשע הקטגוריות שאינן עצם - אינן מהותיות לעצם. יכולות להשתנות או להיעלם מבלי העצם יחדל.
(אבל - כמו ששמנו לב כבר - לדעתי לפחות... כל קטגוריה יכולה להפוך לשם עצם).

שום קטגוריה אינה נוכחת בשום קטגוריה! למעט בעצם.
כלומר - זה לא שכל משפט "X הוא Y" בין-קטגורי הוא אפשרי.
רק בין קטגוריה אחת לשם העצם.

(אני חושב שזה מתפספס לחוברת, כלומר זה מקורי שלי: כל קטגוריה יכולה להיות עצם, לכן זו יותר "היצמדות" של קטגוריות שאין להן יכולת לתקשר, מאשר היצמדות של הקטגוריות לעצם).

לא הלובן של החתול נמצא על הספה, אלא החתול הלבן נמצא על הספה.
כשאנחנו צובעים שולחן - לא הצבע שלו משתנה, אלא השולחן משנה את צבעו.

זה מעניין - עבור אריסטו, תכונות לא פועלות זו על זו! צבע לבן לא צובע צבע שחור.
כל תכונה פועלת על העצם כ"מצע", וגורמת לשינויים בתכונות שלו.
(זה בתכלס נכון: אנחנו לא נוגעים בשחור אלא בשחור-של, המצע הוא הפלטפורמה, הוא זה שגם מכתיב כיצד יעלה שחור על לבן).