12 פסיכולוגיה של האמנות נוירולוגיה
מדברים על ההסברים הנוירולוגיים לחויית האמנות. החוברת מבדילה בגדול בין גישת המעבדה וגישת תיאור המקרה: גישת המעבדה היא של תאוריה רוחבית. גישת תאור המקרה עוסקת במקרה בודד לגופו.
גישת תאור המקרה: אוליבר סאקס היה רופא שהיה לו מטופל עם נזק מוחי ואוטיזם, שאיבד את יכולת הדיבור אך פיתח יכול רישום מדהימה. סאקס מראה בכך שההכרה שלנו היא חומרית ובכך לא אחידה - חלק אחד יכול להיפגע וחלק אחר ימשיך לתפקד, או אפילו יפצה על אובדנו של הראשון. בנוסף, גם הוא מדגים את הטענה של קאנט - האפשרות לרשום בפירוט והבעה נעלים במיוחד קשור לאובדן היכולת להמשיג את המושא. האישוש של העיקר הטרנצנדטלי של כוח השיפוט הרפלקטיבי המחייב סדר, ההופך לזיהוי מושגי של האובייקט - אינו מתקיים. נשארנו עם הדימוי שנוצר בהכרתנו עם האישוש של השיפוט הקובע בלבד, מן משהו "טרום מושגי". מאשש גם את האקספרסיביסטים בכך שאפשר להביע ולתקשר באופן לא-מושגי, ואת אריסטו בטענתו שהחיקוי הוא טבע אנושי.
קוראים מאמר של יוסלין ופסטפיול. הם בגישת מעבדה רוחבית. הטענה שלהם היא שמוזיקה מעוררת רגשות - נקרא להם רגשות מוזיקליים. הם טוענים שהקוצר של המחקר הניורולוגי בנוגע למוזיקה עד אליהם הייתה בבחינת האפקט המדווח של המוזיקה בלבד, כלומר הוכחת התוצאה הנוירולוגית של הקשבה למוזיקה, במקום בחינה של המנגנונים הנוירולוגיים דרכם המוזיקה מתפרשת ועשויה לעורר רגשות. (המנגנונים "המעבדים מידע מוזיקלי").
הם מתחילים מלטעון שהרגשות שלנו הם לא תכליתיים בלבד - כלומר לא קשורים רק להשגת מטרה. המוזיקה לא מועילה לכלום והיא מעלה רגש. (מוזיקה שמפריעה איננה מוזיקה מהגדרתה, היא אחת עם מה שמכונה "רעש").
הם טוענים שהמוזיקה מעוררת רגש, לאחר בחינה של 6 מרכיבי הרגש: 1. הערכה קוגניטיבית קביעה לגבי המציאות שלנו: "מסוכן", "נעים" וכו'. 2. תחושה סובייקטיבית: למשל תחושת שמחה או פחד (1&2 הם צדדים שונים של אותו דבר: אחד מושלך החוצה ואחד פנימי) 3. עוררות גופנית קצב לב וכו' 4. ביטוי גופני תגובות כמו בכי, חיוך וכו' 5. נטיה לפעולה המוזיקה מפעילה אותנו: אנחנו מנקים ועובדים איתה, בקצב שלה 6. רגולציה כמו עם כל רגש, אנחנו "מוציאים" אותו לפי קודים חברתיים: ריקוד, תיפוף קל על הגוף וכו'.
כל זה ברמת התגובה של הסובייקט. אבל ברמת עיבוד המידע המוזיקלי - אילו מנגנונים משתתפים בעת עוררות רגשית, למשל בהאזנה למוזיקה?
-
רפלקסים של גזע המוח: זהו החלק הקדמון ביותר של המוח שלנו, אחראי לתגובות מידיות. כאן, למשל, צליל צורם ומפתיע ביצירה "יקפיץ" אותנו - הוא יפעיל את החלק במוח שלנו שאחראי לתגובה מידית לגירוי סביבתי. המוזיקה היא פשוט צליל ברמה הזו.
-
התניה: כמו הכלבים של פבלוב. מוזיקה ששמענו בהקשר חיובי פעם אחת בעבר, תעשה לנו נעים באופן לא מודע (או אפילו כן מודע). עדיין די פרימיטיבי, ברמה הזו אנחנו פועלים כאמור כמו הכלבים.
-
הדבקה רגשית בזכות מנגנונים במוח שקשורים לאמפתיה ולתפישה מושגית (כללית), הרגש של אחר עשוי להשפיע על הרגש שלנו. יצירת האמנות מחקה את הרגש האנושי, או אף מביעה רגש בצורה אנושית (הסקסופון מדבר וכו'), ולכן הקהל נוטה "להידבק" ברגש שהיא מעבירה. זהו מנגנון ההשפעה הרגשית הבסיסי והקיטשי, אבל אחד חשוב.
-
הדמיה חזותית במנגנון לא מוסבר לגמרי, אנחנו מדמים מראות כשאנחנו מאזינים למוזיקה, עשויים לדמיין מוזיקה במצבים במציאות וכו' - יש לנו נטיה לייצר מעין "מטאפורה" של הרגש באמצעות חושים אחרים.
-
זיכרון אפיזודי זו מן גרסה מפותחת יותר של ההתניה. מוזיקה הופכת לסמל של רגעים ספציפיים בחיים שלנו, ובכך היא מעוררת רגשות דרך חיבור שלנו לאותו מקום. זו הרמה המודעת של ההתניה - כאן אנחנו עושים סימבוליזציה שהיא מעבר לתגובה האינסטינקטיבית.
-
ציפיה מוסיקלית זהו המנגנון הרגשי המפותח וה-"אנושי" ביותר: הוא קשור ליכולת שלנו לזהות תבניות. בכך, הוא מתקשר גם ליום (שטען שרגישות למאפיינים היא המפתח לביקורת אמנותית אובייקטיבית), גם לקאנט (שטען שההכרה שלנו היא התאמה בין תכליתיות של האובייקט לכושר השיפוט שלנו) וגם כמובן לארנהיים ולגשטלט - ההמוזיקה היא גם הדינמיקות שלה, התבניות השולטות בה, ומאפשרות לה "להפתיע" אותנו או "לספק אותנו" - לתת לנו את מבוקשנו או ליצור הפרעה בשלווה שלנו.
לפי יוסלין ופסטפויל - אין רגשות מוזיקליים ייחודיים. המוזיקה היא דרך לעורר את ששת מנגנוני העוררות הרגשית הכלליים והמשותפים לה עם הכל.
#קורס---אסתטיקה
Created: 2024-07-29 17:08:21 --- Updated: 2024-07-29 22:43:19