יחידה 6 זכויות לוק ומיל המשך

//5 - מיל על חירות הפרט // //קראנו את 'התועלתיות' למיל, עכשיו נקרא ב'על החירות'. //מיל עוסק בהגנה על חירות הפרט מפגיעת החוק השלטוני והמוסכמות החברתיות //גם מצב של עריצות הרוב דורש הגנה, לא רק פקידי ממשל מפחידים //על כל אדם להיות ריבוני או אוטונומי לפי החירות //ההתנגשות בין התועלתנות לשיח הזכויות ברורה: התועלתנות דורשת שכל מעשה ישפט לפי תרומה לאושר הכללי, בעוד שזכותו של אדם משמעותה הגנה מפגיעה מסוימת, אפילו כשהיא משרתת את טובת הכלל //במילים אחרות יש להעדיף את האושר (הכללי) על החירות //מיל האשים את קאנט שהוא מכניס את התועלתנות בדלת האחורית - כעת נבדוק אם התועלתנות לא מכניסה את קאנט בדלת האחורית... //מיל מעוניין להוכיח שהחירות היא זכות שמשרתת את עקרון התועלתנות. //הוא מבדיל בין 2 סוגי חופש: חופש הפעולה וחופש המחשבה והביטוי. //הסיבה שמיל תומך בחופש הביטוי ואומר "האמת לעולם מועילה יותר מהיעדרה", מארבע סיבות מצוינות: 1. יתכן שהדבר שאוסרים את הפצתו הוא האמת 2. אין אמיתות שלמות, כדי לסנתז אמת צריכים לשמוע את כל הגרסאות שלה 3. האמת עצמה מתחזקת במאבק בטעויות, לכן חבל לצנזר טעויות 4. האמת מאבדת את תוקפה ואת כושר השכנוע שלה כשהיא מוגנת בכוח הזרוע

// 5.2 הצדקת חופש המעשה // מיל נותן שלושה טיעונים מאוד ליברליים שמטרתם: להצדיק את הזכות לחירות לפי עקרון התועלתנות. להראות שהיא בהכרח משרתת את האושר הכללי.

1. היחיד מעוניין באושרו יותר מכל אדם אחר //עבור מיל כזכור אנחנו אגואיסטים והדוניסטים מבחינה פסיכולוגית. הוא עושה מעבר עקום מאוד לצו הכללי של התועלתנות. אז בנאמנות לטיעוניו הוא אומר שכל אחד רוצה את אושרו יותר מאת של אחרים, ועל כן האושר הכללי יגדל אם לכל אחד תהיה את החירות לבטא את תשוקתו לאושרו הפרטי.

2. היחיד יודע מה הוא אושרו היטב מכל אדם אחר //ההנחותה הכלליות שננסה להחיל על המקרה הפרטי של היחיד לא יתאימו ברוב המקרים, דרושה היכרות עם פרטיו הדקים שרק לאדם שנמצא בו יש.

//החוברת טוענת בצדק: זו לא ביקורת נגד התועלתנות? אם כולנו אגואיסטים ונהיה הכי מאושרים במימוש העיקרון האגואיסטי, מה לנו ולתועלתנות? ואם מיל מכיר בכך שבשיקולנו אנחנו מכירים את טובתנו האישית הרבה יותר מאת של כל אחד אחר - האם אפשר בכלל להיות תועלתנים בפועל? לא עדיף, אפילו מבחינה תועלתנית, להיות אגואיסטים?...

//ללא ספק ניסור הענף שהוא יושב עליו

1. התערבות בענייניו הפרטיים של היחיד מזיקה יותר משהיא מועילה //זוהי טענה עובדתית/נסיונית שמיל לא ממש מגבה. מיל ממצק את עמדתו זו כשהוא כותב בעד שוק חופשי: היחיד מנהל את עצמו הכי טוב, היזמה הפרטית מפתחת אותו אישית ומקצועית, והתערבות הממשלה מזיקה יותר משהיא מועילה. //מיל הולך כאן אחרי אדם סמית' ו'עיקרון היד הנעלמה'.

//כמובן זה גם קפיטליזם-סוציאליזם

// 5.3 אינדיבידואליות // //מיל מקדיש את פרק ג בספר לנימוק נוסף בעד הזכות לחירות: ערכה של האינדיבידואליות. //מיל מושפע מוילהלם פון הומבולדט: "תכליתו של האדם ומה שנקבע על ידי צווי התבונה הנצחיים והבלתי משתנים, ואינו מוצע על ידי תשוקות עמומות וחולפות, הוא הפיתוח הנעלה וההרמוני ביותר של יכולותיו לכדי שלמות גמורה ועקבית", ועל כן "המטרה אשר לעברה חייב כל בן אנוש לכוון בהכרח את מאמציו ללא הפסק, וכי במיוחד אלה המתעתדים להשפיע על זולתם חייבים לשאת אליה את עיניהם, היא האינדיבידואליות של הכוח ושל ההתפתחות, וכי לשם כך נדרשים שני דברים - חופש, ומגוון של מצבים". //מאיחודם של שני אלה (חופש ומגוון של מצבים), צומחים "תעוזה אישית ומגוון רב-פנים", המשתלבים יחד לכדי "מקוריות".

//מיל מעלה על נס דמות של "גאון" או "אינדיבידואליסט" שהייתה נפוצה ברומנטיקה האירופאית, כלומר בין שלהי המאה ה-18 לתחילת המאה ה-19. //הגאון ניחן באינדיבידואליזם, ספונטניות אישית, דמיון, עקשנות, יכולת בחירה עצמאית, מקוריות, עושר רוחני וכו'. //הגאונות היא החוליה המקשרת בין הזכות לחירות לעיקרון התועלת: הגאונות משרתת את אושרה של האנושות, וכדי שתוכל להתפתח דרושה לנו הזכות לחירות. //החוברת מעדיפה "אינדיווידואלות", על פני גאונות. //החוברת מנסחת: החירות האישית דרושה לאינדי, האינדי תורמת לאושר הכללי, לכן החירות האישית תורמת לאושר הכללי. //אני הייתי אומר שאופי הטיעון של מיל אריסטוטלי: האושר זהה להגשמת הטלוס הייחודי, וזה בונה אינדיבידואליות. כלומר שמפתחים אינדי ולא שהיא נקודת המוצא. אבל ניחא.

//החוברת תוקפת את הטיעון:

1. גאונים התפתחו גם במשטרים לא חופשיים
2. היו גאונים מקוריים שדרדרו את האנושות מאוד. איך נבדיל בין גאון לגאון מרושע, כשקשה כלכך למדוד את השפעתם הישירה? (ישנן הרי תופעות גדולות ורעות שאנשים בסופו של דבר אחראים להן)
3. מיל מניח את 'עיקרון הקידמה': לפיו האנושות צועדת לאושר רב יותר עם הדורות. האם כך המצב? האם החברה שלנו מאושרת יותר בזכות הגאונות?

//מתבקש לשאול - האם מיל נשאר נאמן לעיקרון התועלתנות? //הוא ממש אומר שלא מספיק אנשים רואים בספונטניות האישית כבעלת ערך בעצמה\ //בתחתית השורה: לא ממש. ניתן לטעון שכל העקרונות של האינדיבידואליות משרתים לבסוף את האושר, אך עולה מדבריו של מיל שיש ערך עצמאי להתנהגות שהיא עצמאית וריבונית, כאילו זהו עצמו האושר. ואם אכן מרחיבים את הגדרת האושר עד כדי כך - התועלתנות לא תעזור לנו יותר מדי במשפט מוסרי. //יותר סביר לקבוע שמיל אכן מייחס כאן ערך פנימי ועצמאי לאינדיווידואליסט //משתרבב אידאל חדש החורג מהתועלתנות, הניסיון התועלתני להצדיק את האינדיבידואליזם אינו משכנע

//הדיון של מיל היה מאוד חשוב כי הוא מהראשונים שנגעו בתופעה המודרנית של חד גוניות ההולכת ומשתלטת על האנושות, בעקבות מעבר לייצור המוני, מערכות אזרחיות נרחבות ויישובים עירוניים.

//לקרוא על: אורטגה אי גסט הרברט מרקוזה

// 5.4 עקרון הנזק //

//לעקרון הנזק תפקיד ברור - להגביל את חירות הפרט, רק עד כך שלא תפגע בזכותו של אף פרט אחר לחיים ולחירות. //מיל מציע שלושה ניסוחים: 1. ההגנה העצמית היא התכלית היחידה למענה אפשר להפר את חירותו של היחיד 2. מניעת נזק לאחרים היא התכלית היחידה המצדיקה הפעלת כוח על חבר בקהילה מתורבתת 3. היחיד חייב דין וחשבון לחברה רק על התנהגות שנוגעת לאחרים. מעשים שנוגעים רק לו - הוא חופשי לגמרי. //החוט המקשר בין הניסוחים הוא מושג ה'נזק', על כן העיקרון הוא 'עקרון הנזק'.

//החוברת מפרטת בעיות בכל אחד מהנוסחים:

1. הגנה עצמית: מאחר ומדובר ב'סכנה', המצדיקה את ההתערבות, במה אפשר לראות סכנה? מה הם תנאי הסף המגדירים מצב כמסוכן מספיק? //בנוסף, מה הוא נזק לחברה? לשתות בירה מזיק רק לי, אבל האם להוות דוגמה רעה זה נזק לחברה?

2. הגנה על הזולת: כיצד נגדיר 'נזק'? האם נזק נפשי בצורה של עלבון או הפחדה הוא נזק? האם הימנעות מעשיית מעשה/מחובה בלתי שלמה (מחדל) הוא 'נזק'? האם להביס מישהו בתחרות או להזיק לו בכל אופן אחר שאינו ישיר, זה 'נזק'?

3. מעשים הנוגעים לעושיהם בלבד: האם יש מעשים כאלה? המשורר האנגלרי ג'ון דאן אמר "שום אדם אינו אי". כשאתה מזיק לעצמך המשפחה שלך ניזוקה.

שאלות מפתח להמשך: 1. האם יש הצדקה ללגליזם מוסרני? 2. האם יש הצדקה להתערבות בחיי היחיד לטובתו, בניגוד לרצונו? (פטרנליזם).

// 5.5 - צנזורה על פורנוגרפיה?? //

//הנהגת מוסר באמצעים חוקיים נקראת לגליזם מוסרני. //איסור על פורנוגרפיה הוא הפרה של חופש הביטוי ועל פניו אין הצדקה כי מי נפגע? אלא ש- //קוראים קטע עם שתי טענות: 1. מופעי החשפנות מנצלים לרעה את הנשים המופיעות בהם (החפצה והנצחה של פטריארכיה) 2. למופעי החשפנות השלכות שליליות על החברה: מעודדים הטרדה מינית, פגיעה מינית ואלימות נגד נשים.

//הטענה הבסיסית היא פשוטה: ההשתתפות במופע פוגעת בנשים, לכן לפי עיקרון הנזק, יש להגביל את חופש הביטוי ולאסור על פורנוגרפיה, כדי להגן עליהן מפגיעה בזכויותיהן, לפי עיקרון הנזק.על כן זה לא לגליזם מוסרני.

//תומכי מיל יענו שהן הסכימו מרצון וכחלק מהזכות שלהן לחירות. (הארט: זכות מיוחדת הנובעת מהבטחה).

//הטענה השניה היא שהמופעים כן מזיקים לחברה בדרכים עקיפות. אם כן, זה לפי עיקרון התועלת ועיקרון הנזק לאסור אותם. לא לגליזם מוסרני.

//ההתנגדות לפורנוגרפיה עברה מהשמרנות להוגות פמיניסטיות כמו קתרין מקינון ואנדראה דוורקין.

//הטענה של הפמיניסטיות: הפורנוגרפיה מנציחה מצב פסול. היא משמרת דבר שלילי בחברה.

//השאלה המתבקשת: מה הוא נזק לחברה? ברור שאם פורנו מוביל ליותר אלימות יש בזה נזק, אבל מה התהליך והאם גם שימור של סטראוטיפים יכול להיות מוגדר כנזק לחברה? (כדי שזה יהיה תועלתני ולא לגליזם מוסרני).

//הטענה העובדתית על תרומה לאלימות בחברה אינה מבוססת. יש היגידו שצריך לבדוק יותר לעומק ושבינתיים אין שום הצדקה להגבלת חופש הביטוי.

//איך מגדירים פורנוגרפיה ? יש מלא היקשרים של עירום אמנותי יותר ופחות במדיה. //בגדול מיל היה כנראה מתנגד לאיסור על פורנוגרפיה, אך יש קטע ב'על החירות' שנוגע לזה. //בקטע, מיל כותב על עלבון לזולת, כלומר על מעשים שהם לא מגונים כשלעצמם וגם לא נתפשים ככאלה, אלא כשהם נעשים בפרהסיה. (לדוגמה: החלפת בגדים. עירום בכללי. סקס...). //שאלות שעולות: איך קובעים מהו עלבון בפרהסיה, ומהי הפרהסיה? חדר של חברים זה פרהסיה?

//הטענה בעצם תהיה: זכותו של אדם לצרוך פורנוגרפיה, אך מאחר וזו יכולה לעורר בו כל מיני תגובות לא רצוניות, זכותו גם לא לצרוך פורנוגרפיה. לכן אין לפעול באופן שיכפה על הזולת לצרוך פורנוגרפיה בלי הסכמה מפורשת. //מיל טוען כמובן שיש זכות לאסור את כל אותם דברים שמגונים רק בפרהסיה.

//אפשר להבין מהדוגמה שעוסקים בה, שיש אנשים שעצם הידיעה שיש מופעים פורנוגרפיים בעיר שלהם מעליבה אותם. הם לא צריכים להיחשף למעשה או להיות מושפעים ממנו, עצם הידיעה שהוא מתקיים בהקשר שכולל אותם פוגעת בהם. האם זה נופל תחת ה'עלבון' של מיל?

//החוברת מסכמת באופן הנכון: בהרבה מהמקרים האלה, הרגשות 'נפגעים' בגלל שהם סבורים שמדובר בהתנהגות לא מוסרית, לעומת מצב שבו משהו נחשב לא מנומס בפרהסיה נטו כי הוא מהווה עלבון לציבור. אם כן, על זה כל הדיון עם מיל - האם זה צריך להיות קשור לעמדה מוסרית או לעקרון הנזק ולזכות לחירות בלבד? הסכנה היא ש'רגשות הציבור' יהיו פתח ללגליזם מוסרני (והם באמת הדבר הזה...). //אז מה ראינו? התשובה על האם פורנו מזיק - לא חד משמעית. התשובה על האם יש לאסור אותו מטעמים מוסריים - אם אתה נגד לגליזם מוסרני, בעיקרה שלילית. אם אתה בעד אז בדוק...

// פטרנליזם // //אין לי כוח לסכם טוב: פטרנליזם הוא הגבלת החירות של אדם לטובתו, אך בניגוד לרצונוץ //עקרונות: רצון אמיתי, רצון בלתי מתקבל על הדעת, החלטות בלתי הפיכות (לאדם אין זכות להתנכר לחירותו בעתיד בעקבות החלטה של הרגע), עקרון האוטונומיה והאדם כתכלית לעצמו (מיל יוצא ממש קנטיאני א-לה הציווי המוחלט השני). //מדיניות מקנה לשלטון הצדקה לפטרנליזם - הבעיות של הפרט הן בעיות של הכלל

#קורס-מוסר

Created: 2023-12-21 11:15:27 --- Updated: 2023-12-24 11:10:34

https://keep.google.com/#NOTE/1703156611540.1595678519