תולדות 4 הומרוס, מיתולוגיה יוונית

[[שמואל שקולניקוב - תולדות הפילוסופיה היוונית - הפילוסופים הקדם-סוקרטים]] [[יוונית]]

מקורות ספרותיים למיתולוגיה היוונית:
העיקרי - הומרוס: האיליאדה והאידסאה המספרות את סיפור מלחמת טרויה
מלבדו -
הסיודוס: חיבר את התאיגוניה ועוד איזה אחד בשם מעשים וימים. התאוגניה היא סיפור יצירת האלים ובני האדם (הג'נסיס של המיתולוגיה היוונית).
פינדרוס: אחריו, כבר לא מספר מיתוסים כפשוטם אלא מקשר אותם לארועים אקטואליים כדי להדגיש את כוחם.

הסיודוס נשאר בהיגיון מיתי: הדברים עוקבים זה את זה, השתלשלות אירועים, אך ללא היגיון מאחד. השינוי הוא שרירותי. למרות זאת, אפשר למצוא באופן שהוא מסדר את המיתוסים ניסיון ראשוני לסיסטמטיזציה.
האופי האנתרופומורפי (ההיגיון המיתי) של המיתוס כמעט אובד אצלו - התאוגניה היא סיפור סימבולי על היווצרות העולם מתוך הכאוס והארוס. הדמויות הן האנשות למחצה של עקרונות מופשטים. המיתוס הקדום יותר אנתרופומורפי לחלוטין ונוגע לפרטי בלבד (אין גם הזכרה ללוקאליות של האלים: כל אל הוא של אי מסוים ביוון, וזה מהותי).

להשוואה:
-אנאקסימאנדרוס: 'היפרדות הניגודים' - אין אופי פרסונלי לסיפור הבראשית מלבד ה'אופי האלוהי' של החומר הראשוני עצמו.
-סיפור הבריאה: המימד הפרסונלי מועבר כולו אל האל הבורא
(כלומר: עוד פחות מיתיים מהסיודוס).

//הקרע בזמן שמאפיין את הזמן המיתי מצטמטם גם הוא כבר אצל הסיודוס: יש אירוע מכונן, כמו הבריאה, ההיפרדות או המפגש של הכאוס עם הארוס - ולאחריו מתחיל הזמן. עדיין יש כאן קרע מסוים אבל אין ארועים שונים ששזורים על זמנים התלושים זה מזה.