תולדות 14 האטומיסטים

[[שמואל שקולניקוב - תולדות הפילוסופיה היוונית - הפילוסופים הקדם-סוקרטים]] [[יוונית]]

//הדת האורפית = אורפיוס המשורר שלא בהכרח חי
//האטומיסטים: ליוקיפוס, דימוקריטוס, לאחריהם - אפיקורוס
//מערכת ביוונית - sustema

//כמו הפלורליסטים, מנסים לפתור את הקשיים האלאטיים (=פרמינדס, זנון, מליסוס)
//ליוקיפוס הניח את הקווים הכללים של האטומיסטים, ששוכללו ע"י תלמידו דמוקריטוס - הכתבים שלהם מובאים יחד ולא ברורה ההפרדה.
//בסוף המאה ה-4 לפני הספירה, אפיקורוס פיתח עוד את השיטה, והיא השפיעה על: זרמים בפילוסופיה הערבית של ימה"ב, תחילת הפילוסופיה החדשה - האטומיזם של הכלאם, גסאנדי, הובס.
//לא בדיוק 'קדם-סוקרטיים' - דמוקריטוס היה צעיר בהרבה מפרוטגוראס ומת אחרי סוקראטס, אבל הם נחשבים קדם סוקרטיים כי לא ניכרת עליהם השפעתו של סוקרטס.
//דמוקריטוס: מספרים שחי יותר ממאה שנה וטייל במצרים, פרס, בבל והודו. דיוגניס לארטיוס מונה יותר משישים ספרים שכתב, בהיקף עצום של נושאים - רק אריסטו עתיד לעלות עליו בהיקף ובכמות. נותרו רק פרגמנטים מועטים.
//ליוקיפוס:
מקבל את הקביעות הפרמינדיות ש:
1. מה שהווה 'מלא' (רציף?), חסר הבחנות, בלתי משנתה
2. התהוות וכליון הם בלתי אפשריים

-מקבל את הקביעות האחר-אלאטיות לפיהן מה שהווה הוא מרובה (אצל הפלורליסטים: ארבעת היסודות/'הכל') - אבל דוחה את הקביעה שיש הבדלים איכותיים בין הישים (מאותה סיבה שפרמינדס וזנון דוחים את האפשרות הזו).

-חולק גם על פרמינדס וגם על האחר-אלאטיים בקביעה שהריק קיים! לא פחות מה-'מלא', ושלבד משניהם לא צריך דבר כדי להסביר את העולם.

-מה שהווה הוא מלא ואין בו חלוקה או ריק - הוא atomos (מופיע אצל אפיקורוס בלבד אבל כנראה נלקח מליוקופוס ודמוקריטוס).

-אין הבדלה מושגית כרגע בין אי-חלוקה מתמטית ואי-חלוקה פיזיקלית, כנראה שהכוונה היא לשני המובנים

-הריק מבדיל בין ההווים
-ההווים הם 'אטומים'

-האטומים נבדלים זה מזה ב:
-'צורה' - ההבדל בין A ל-N
-'סדר' - ההבדל בין AN ל-NA
-'מצב'/'מפנה'/ - ההבדל בין Z ל-N
-'גודל' - ליוקיפוס סבר שכל האטומים קטנים מאוד... יש מצב שדמוקריטוס חשב שיש גם אטומים גדולים מאוד, אבל אריסטו אומר שהוא חשב שהאטומים קטנים כ"כ שהם בלתי נראים.

-האטומים לא נבדלים במשקל! לאטומיסטים היה קונספט של מסה/צפיפות
-הכל זז לפי חוק פיזיקלי של 'מערבולת קוסמית', שעובדת כמו מערבולת בים -

-מס' הישים/האטומים הוא אינסופי, והם מפוזרים בחלל אינסופי - אבל!
-לאטומיסטים אין תפישה של חלל, האטומים לא נמצאים 'על' הריק, אלא מוקפים בו. כשהם זזים או 'נדחף', אבל לא באמת, כי הוא לא יכול לקיים התנגשות - הוא בעצם נעלם ומופיע מחדש, או 'מתפצל' אחרת.
-הריק הוא ההפך של 'המלא'

-אין! לאטומיסטים תפישה של 'כוחות' כמו האהבה והמריבה האמפדיקליות. מבחינתם, אין צורך להסביר את תנועת האטומים, ואין התחלה לעולמם - הם תמיד היו בתנועה לכן אין 'ראשית'.
-עבור אנקדימנדרוס, הארץ לא נעה בגלל שהיא עמדה במרכז של עולם מוגבל וסגור. (הארץ וקצת ממה שמקיף אותה הם העולם - מחוץ אין כלום). -- עבור האטומיסטים העולם הוא בלתי מוגבל, לכן אין סיבה שהאטומים ישארו במקומם - התנועה שלהם היא שרירותית (שלי וממש לא ללימודים: הפיקסציה שלהם לעולם לא יציבה, כי היא תמיד ביחס לעוד-משהו, תמיד ביחס להתהוותה של אפשרות - שהיא 'מעבר ליש ולאין').
-רק תנועות השמיים והאורגניזמים דרשו הסבר מבחינתם - תנועות סדירות

-חשבו ש'בהתחלה' האטומים היו מקובצים במקום אחד, מה שיצר סערה, שגרמה למערבולת קוסמית - תנועה סיבובית - לא היה להם הסבר קונקרטי איך התנועה הספורדית הפכה לסיבובית, אבל כנראה שהיו הולכים על הסבר מכני.

-המערבולת גורמת לאטומים הדומים להתקצב יחדיו (רעיון יווני חוזר של משיכת הדומה לדומה), וגם בהתאם למערבולת המים: הגופים הכבדים נמשכים למרכז (כדי להסביר גרביטציה אני מניח?). ('קרום שעוטף את המערכת').

-מאחר שמס' האטומים וכמות הריק הם בלתי מוגבלים - יש אינסוף עולמות נוספים על שלנו. (זה נבואי בהרבה מובנים).

-בימי הביניים תשלוט דווקא הקוסמולוגיה ה-'סגורה' של אפלטון ואריסטו, אך בחוגים אטומיסטים מסוימים תשלוט התפישה של ליוקופוס ודמוקריטוס, והיא תעשה לאבן דרך של המחשבה המודרנית.

-יצירת העולמות היא הכרח, אבל לפי היגיון מכני.
-המשפט היחיד של ליוקופוס שנשמר: 'שום דבר אינו נוצר לשוא, אלא הכל מתוך לוגוס ועל פי הכרח'.
-זה לכאורה פולמוס מול אנקסגוראס ('בהכל יש מהכל ואת ההיפרדות החל השכל') -
'הלוגוס' (ההיגיון המארגן של הקוסמוס) האטומיסטי הוא ההיגיון המכני של תנועת האטומים, והכרח זה 'חודר את העולם כולו' -

-משמעות ברורה אך רדיקלית היא שהכל דטרמיניסטי - מקריות היא אך ורק קוצר השגתנו.
(למה אנקסגורס מסמל את ההיפך מהתפישה הזו? כי השכל פשוט החל את ההפרדה של הדברים באופן שרירותי? אבל הם בכלל לא מבקשים הסבר לראשית, זה יכול להתיישב עם התפישה שלו...)

-זו אמורה להיות התנגדות לעמדה ה-'טלאולוגית' של אנקסגורס.
הסבר מהאינטרנט: בגדול, לפי אנקסגורס nous (שכל) הבחין בדברים והחל את תנועתם/היפרדותם. הסוקרטים יבואו ויגידו שהשכל מבחין בין הדברים כדי להגיע לאמת - הדברים מאורגנים כאובייקטים הכרתיים לפי תרומה ללמידה התבונית של העולם, השואפת לגעת בהם כאידאות ולא כתופעות.
אז עבור הסוקרטים, ההסבר שה-nous, התבונה היא ראשית הדברים הוא חשוב, אבל זו תפישה קדם-טלאולוגית, שלפיה הדברים פשוט הסתדרו בדרך מסוימת ברגע שהnous הבחין בהם.
ליוקופוס לא אוהב את התפישה הזו של אנקסגורס - אין רגע שרירותי של 'ראשית' טרנצנדנטית (אין 'איבנט'), כל מה שקורה הוא הכרחי - וההכרח אינו לוגי (אלאטיים) אלא מכני.

-אנקסגורס התעקש שהnous מובחן מכל הדברים ולא מושפע מהם... הוא ממש קרוב ל'יש לא חומרי' עם הקונספט הזה.

-האטומים נמצאים באינטרקציה רק דרך 'מכות' (plege), הם לא פועלים זה על זה מרחוק, וכאמור אין מקריות. אפיקורוס רצה להציל את הבחירה החופשית ואמר שהאטומים נעים עם סטיות מקריות - דמוקריטוס לא עשה את הפשרה הזו.

-התפישה שלהם לגבי הנפש עוזרת להבין את המתודה: הנפש היא חומרית ועשויה אטומים שצורתם היא כצורת האש, ומפאת קטנותם הם יכולים לחדור לכל מקום ולעבור בכל הגוף.
(האטומים מובחנים זה מזה באופן יחסי: גודל, צורה, סיבוב, סדר -- אבל האם אלה תכונות שהן יחסיות בלבד? לא נדרש שיהיה תוכן ראשוני של 'צורה', 'גודל', וכו'?)

-השכל זהה לנפש nous, ומה שיש בו הצטברות של מספיק nous יכול להניע את עצמו לפרק זמן מסוים (זמן חייו).

-הנשימה אוספת בחזרה את האטומים האלה, במוות כולם יוצאים, בשינה מעט מהם.

-המעבר בין חיים למוות הוא הדרגתי! זו לא יציאה מידית.

-אבל בסוף הנפש מתפזרת לגמרי - אין הישארות הנפש!

-החישה היא במגע (מכה Plege) בלבד! זה נכון גם לגבי שאר הוגי הטבע הקדם סוקרטיים, אבל רק האטומיסטים אמרו זאת במפורש.

-עוד משהו מהפכני: התחושה לא תלויה רק במה שחשים, אלא בעצם שחש (הרקליטוס, סובייקטיזם) - אטומים זהים יכולים להיחוות שונה ע"י חושים שונים.

-הם כן מאפיינים צורות מסוימות של אטומים עם חוויות מסוימות, אולי הכוונה באופן 'נורמלי'
-ההסבר להתאמה בין החש למוחש הוא תורת המעברים/'נקבוביות' האמפדוקלית

-אמפדוקליס אמר שהחוץ משגר לעין תמונות כל העת. זה בעיתי כנראה. דמוקריטוס אמר שהעין שולחת חוש, והחוץ שולח תמונה - והם נפגשים באמצע כך ש'נוצקת' תמונה (עדיין יש כאן בעיה, דרושה תפישה של ישים רציפים, לא אטומיים...)

-אומרים שלדמוקריטוס יש תורת צבעים מאוד מעניינת - לגגל!!!

-מפרידים בין חוויה לחוש עצמו - אנו חווים 'בכל הגוף' ולא רק בחוש
-אריסטו אמר על האטומיסטים שעבורם מחשבה וחישה הן זהות: גם המחשבה הדמוקריטית היא קליטה של 'תמונה' רציפה שמשודרת מן החוץ (מחשבה אינטנציונילית).

-מפרידים בין שני סוגי הכרה: 'נכוחה' ו-'אפלה' -
החושים הם האפלה והתבונה היא הנכוחה - רק לנכוחה יש גישה לאמת.

-חשוב להבין שהמחשבה כולה מוסברת כתנועה של אטומים, קטנים מכדי להיתפש בחושים - המחשבה היא תהליך חומרי ומכני.

-האם אנחנו ספונטניים לחלוטין אם כן? דמוקריטוס לא אמר

-דמוקריטוס לא הסביר, ולא יכל להסביר, כיצד נוצר המעבר מתחושה בלבד לעיבוד תבוני - המעבר מחישה לבדה להכרה נכוחה.

-אפלטון היה בן-זמנו של דמוקריטוס וצעיר ממנו. שניהם התנגדו לרלטיביזם של פרוטגוראס (סופיסט) בדרכם שלהם:

-שניהם טענו שיש אמת, שניתן להשיגה באמצעות התבונה בלבד ולא באמצעות החושים.
-עבור דמוקריטוס מדובר באמת חומרית, אך קטנה עבור החושים המסורתיים/התבונה כחישה מסוג חדש וקטן יותר
-עבור אפלטון האמת התבונית לא הייתה חומרית אלא אידאית
לכן שונה גישתם לשכל.

-נשתמרו רק פרגמנטים של אמירות אתיות של דמוקריטוס. יש וויכוח האם יש קשר ביניהן למטאפיזיקה, או שאלה פשוט ההטפות של האיש. מתחזקת הטענה שהן אכן נובעות משיטתו הפילוסופית, למשל:
-לפי דמוקריטוס, הגוף הוא ה'אוהל' של הנפש, הוא מחזיק בתוכו את האטומים הקטנים המרכיבים את הnous, לכן - יש לו פרגמנט שאומר שיש לדאוג לנפש יותר מלגוף.

-לפי דמוקריטוס, הטוב זהה עבור כולם, ושונה מן הנעים. לכן יש מידה ראויה אובייקטיבית, הן בנפש והן בגוף.

-חשוב בכללי בפילוסופיה יוונית:
פיסיס = מולד
נומוס - נלמד
מבחינת דמוקריטוס, הוא היה די עם הסופיסטים: הטבע של אדם הוא תוצאה של הרגלים נרכשים.
עם זאת הוא גם דיבר על הדדיות - הנומוס יוצר את הפיסיס שיוצר את הנומוס - בכך היה קרוב יותר לרפואה של המאה החמישית.

-התנהגות שקולה שלא יוצרת מערבולות נפשיות באדם = euesto/'היות בטוב'.

הכי מעניין באטומיסטים:
-ריק, אינות (פוזיטיבית)
-שרירותיות, קוסמולוגיה פתוחה -- לעומת 'הכרח', מכני
-תכונות האטומים
-צבעים?
-המחשבה כחוש - חומרית ואינטנציונלית